ח״ג קי ע״א

פרק יג: ח״ג קי ע״א

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א (עד כאן). כי לי בני ישראל עבדים וגו' (ויקרא כה נה) - פקודא לעבוד בכל מיני עבודה במקדש ולבר ממקדש בכל אינון פולחנין דאקרי עבודה בצלותא, ולאשתדלא בתר פקודי אורייתא דכלא אקרי 'עבודה', כעבד דאשתדל בתר מאריה בכל מה דאצטריך.
ב בגין דישראל קרי לון עבדים דכתיב כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם. מאי טעמא אינון עבדים? בגין דכתיב אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים. ובגין כך כתיב בעשר אמירן לבתר דכתיב אנכי ה' אלהיך - אשר הוצאתיך מארץ מצרים (שמות כ ב) - למפלח ליה כעבד דפלח למאריה דפריק ליה מן מותא, דפרק ליה מכל בישין דעלמא.
ג בתרין שמהן אלין אקרון ישראל לקב"ה! עבדים - דכתיב עבדי הם, ואקרון בנים דכתיב בנים אתם לה' אלהיכם (דברים יד א). בזמנא דידע ליה בר נש לקב"ה בארח כלל - כדין אקרי 'עבד'; דעביד פקודא דמאריה ולית ליה רשו לחפשא בגניזוי וברזין דביתיה. בזמנא דידע ליה בר נש בארח פרט - כדין אקרי 'בן' רחימא דיליה - כבן דחפיש בגניזו בכל רזין דביתיה.
ד ואע"ג דאקרי 'בן', ברא בוכרא לקב"ה, כמה דאת אמר בני בכורי ישראל (שמות ד כב) - לא יפוק גרמיה מכללא ד'עבד' למפלח לאבוי בכל פולחנין דאינון יקרא דאבוי. והכי אצטריך לכל בר נש! למהוי לגבי אבוי 'בן' לחפשא בגניזוי ולמנדע רזין דביתיה ואשתדלא אבתרייהו. ולמהוי לגבי אבוי 'עבד'.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0