ח״ג קצט ע״ב

פרק כא: ח״ג קצט ע״ב

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א ודוד מלכא אמר כִּי הִנֵּה הָרְשָׁעִים יִדְרְכוּן קֶשֶׁת כּוֹנְנוּ חִצָּם עַל יֶתֶר לִירוֹת בְּמוֹ אֹפֶל לְיִשְׁרֵי לֵב (תהלים יא ב). ואף על גב דהאי קרא הא אוקמוה על שבנא ויואח ממנן דחזקיה אתמר, אבל האי קרא על סמא"ל וסיעתיה אוף הכי אתמר! דכל עובדוי ועיטוי על ישראל נינהו. בלק ובלעם - ההוא ארח ממש נקטו, והא אתמר דחבורא בישא עבדו. אמרו עמל"ק - ע"ם ל"ק; עמא דלקא לון כחויא דמחי בזנבא דיליה. הא אנן יתיר! בל"ק - ב"א ל"ק; אתא מאן דלקי לון כרעותיה. בלע"ם - ב"ל ע"ם; לית עמא ולית רעיא! שמא דילן גרים לשיצאה לון ולאעקרא להו מעלמא!
ב וקב"ה חשיב בגוונא אחרא שמיהון. בבלק ב"ל, בבלעם ב"ל - הא בלבל. מה אתוון אשתארו? עמ"ק. בלבל עמקא דמחשבה דלהון דלא ישלטון בעלמא ולא ישתארון בעלמא.
ג אמר ר' שמעון: אלעזר יאות אמרת! אבל בלק - תפח רוחיה בגיהנם! ובלעם -ישתחקון תמן גרמוי ורוחיה! והכי הוא עיטא בישא נטלו על פטרונא. על האי כה. דחשיבו לאעקרא להאי כה, וחשיבו לסטרא בישא לסלקא ליה בפומא ובעובדא.
ד אמר ההוא רשע: קדמאי אשתדלו ולא יכילו. דור הפלגה אשתדלו ולא יכילו. עבדו עובדא ופומא חסר מנייהו, דלישנהון אתבלבל ולא יכיל. אבל אנת - הא פומך שנן ולישנך מתתקן בתרין סטרין אלין! את אשר תברך מבורך ואשר תאור יואר (במדבר כב ו) - ההוא סטרא דאת בעי לסלקא לעילא בפומך ולישנך אסתליק, וההוא סטרא דאת בעי למילט בחילא דפומך תילוט. וכלא בך תלייא דהא עובדא אתתקן. אבל במלה תלייא כלא. ועל דא בעובדא דנחש אנא אתקין, ואנת תשלים כלא בפומך. ההוא סטרא דתברך מבורך, וההוא סטרא דתאור יואר.
ה והוא לא ידע דקב"ה מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח, וכלא ברשותיה קיימא. מסיר שפה לנאמנים (איוב יב כ) - אלו דור הפלגה דבלבל לישנהון דלא ישלטון במלה כלל דכתיב אשר לא ישמעו איש שפת רעהו (בראשית יא ז). וטעם זקנים יקח - אלו בלעם ובלק דתרווייהו הוו בעיטא חדא דכתיב ויעל בלק ובלעם פר ואיל במזבח (במדבר כג ב).
ו תא חזי ההוא רשע דבלעם כל עובדוי לביש ברום לבא. תרווייהו הוו סלקין קרבנא דכתיב ויעל בלק ובלעם. וכל מדבחין בלק הוה מסדר. ואיהו רשע הוה משבח גרמיה ואמר את שבע המזבחות ערכתי ואעל פר ואיל במזבח (במדבר כג ד) - ואלו לבלק לא שתף בהדיה. אמר קב"ה: רשע - כלא ידענא! אלא שוב אל בלק (במדבר כג טז), ואת לא צריך למללא אלא וכה תדבר. הדא הוא דכתיב וטעם זקנים יקח.
ז דבר אחר: וטעם זקנים יקח דכתיב וילכו זקני מואב וזקני מדין וקסמים בידם (במדבר כב ז). טעמא דאינון זקנים נטל מנייהו ולא יכילו למשלט בחרשייהו כלל. וידברו אליו דברי בלק - מלין באתגליא ולא בלחישו. פגים אודנא הוה ופגים עינא ופגים רגלא. מתלת דוכתין הוה פגים. מתוקן הוה לסטרא אחרא. והכי אצטריך לההוא סטרא אחרא - אתר דשריא פגים, זינא לזיניה.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0