פרק כה: ח״ג רא ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א שירו לה' שיר חדש - דכר. מאי טעמא הכא שיר ומשה אמר שירה נוקבא? אלא התם במשה ארונא לחודא, זאת, נפקת מן גלותא, היא ואוכלוסהא, ולא יתיר. ובגין כך את השירה הזאת - נוקבא. אבל הכא ארונא ומה דהוה גניז בגויה נפיק, ובגין ההוא דהוה גניז בגויה אתמר שיר חדש - דכר.
ב כי נפלאות עשה - מה דעבד בפלשטים ומה דעבד בטעוותהון. הושיעה לו ימינו. למאן? לעצמו. מאן עצמו? ההוא מזמור, עצמו ורוחא עלאה קדישא גניז ביה. ימינו - ההוא דירית סבא. ודא ימינו אתקיף בההוא מזמור ולא שביק ליה בידא דאחרא.
ג הכא אית לגלאה מלה חדא. כל זמנא דההוא 'ימינא' הוה לארחשא ניסא - הוה אתקיף בהאי 'מזמור' ושוי ליה לקמיה לאתקפא ביה, כאבא דאתקיף ימיניה בחדוי דבריה לקמיה ואמר "מאן הוא דיקרב לגבי ברי!". כיון דסרח לגבי אבוי - שוי אבוי ידוי על כתפוי לאחורא ושדייה בידא דשנאוי.
ד כביכול בקדמיתא כתיב ימינך ה' נאדרי בכח (שמות טו ו) - בכח מאן? ההוא דאשתמודעא. בערביא קורין לחדוי דבר נש כח - ההוא ימינא נאדרי ואתקיף בכח - "מאן הוא דיקרב לגבי ברי!". לבתר מה כתיב? השיב אחור ימינו מפני אויב (איכה ב ג) - שוי ימיניה על כתפיה ודחי ליה בידא דשנאוי. בקדמיתא ימיניה לקמיה בחדוי לאתקפא ביה, ולבתר לאחורא על כתפוי לדחייא ליה. והכא הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו (תהלים צח א) - תרין דרועין לאתקפא ביה.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0