פרק לח: ח״ג רו ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א עד דהוו אזלי, אמר רבי אבא, הא תנינן על חד סרי מלין נגעין אתיין על בני נשא. ואלין אינון על עבודה זרה ועל קללת השם ועל גלוי עריות ועל גניבה ועל לשון הרע ועל עדות שקר ועל דיינא דמקלקל ית דינא ועל שבועת שוא ועל דעאל בתחומא דחבריה ועל דמחשב מחשבין בישין ועל דמשלח מדנים בין אחים. ואית אמרי אף על עינא בישא. וכלהו תנינן במתניתא.
ב עבודה זרה מנין? דכתיב וירא משה את העם כי פרוע הוא כי פרעה אהרן (שמות לב כה). מאי כי פרוע הוא? דאלקו בצרעת. כתיב הכא כי פרוע הוא וכתיב התם והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע (ויקרא יג מה). ועל קללת השם דכתיב היום הזה יסגרך ה' בידי (ש"א יז מו), וכתיב והסגירו הכהן (ויקרא יג ה).
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0