פרק מ: ח״ג רו ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א וירא בלק בן צפור וגו' (במדבר כב ב). רבי יוסי פתח אל תלחם את לחם רע עין וגו' (משלי כג ו) - דא בלעם דבריך להו לישראל. ואל תתאו למטעמותיו - דא בלק דקב"ה לא אתרעי לאינון עלוון דאתקין קמיה.
ב תא חזי בשעתא דחמא בלק דהא סיחון ועוג אתקטלו ואתנסיבת ארעהון - חמא. מה חמא דאיהו אמר וירא? אלא חמא בחכמתא דיליה דאיהו וחמשה עלאי דמדין ועַמֵיה - נפלין בידא דישראל. חמא ולא ידע. ועל דא אקדים לבלעם דחיליה בפומיה כגוונא דישראל דחיליהון בפומיהון.
ג ואפילו בלעם תאיב הוה יתיר מבלק. וההיא ידיעא דאיהו הוה ידע - בליליא הוה ידע, בגין דאינון כתרין תתאין וחמרי לא שכיחו אלא במשמרה ראשונה דליליא. ועל דא הוה ליה אתנא דהאי גיסא - לאתחברא חמרי בהדה ברישא דליליא.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0