ח״ג קכ ע״א

פרק ז: ח״ג קכ ע״א

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א ר' אלעזר שאיל לר' שמעון אבוי. אמר ליה: "סימנא לזווגא דיחודא מנין? אמר ליה: "ברי! אע"ג דאוקימנא מלין לכל סטר וסטר ואתבדרו הכא מלה והכא מלה - סימנא דא נקוט בידך והכי הוא! כעין סחרא דמדבחא דתנן ובא לו לקרן דרומית מזרחית, מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית! אמר ליה: "והא לא יכיל עד דמקבל עליה בר נש עול מלכותא קדישא בקדמיתא, ויהיב עליה עול דא?! ואת אמרת דייתי לדרום בקדמיתא?!
ב אמר ליה: כלא הא אמינא לך! דהא ובא לו לקרן אמינא בקדמיתא! והא ידעתא רזא דקרן! ודא הוא עול מלכותא קדישא! לבתר דרומית מזרחית דתמן הוא אילנא דחיי. ודא לאזדווגא ליה במזרח דאיהו אבא עלאה - דהא בן מסטרא דאבא קא אתי. ובגין כך מדרום למזרח - דתוקפא דדרום במזרח, הוא ובעי לאתקשרא כחדא דרום במזרח.
ג ומזרח דאתקשר בצפון - בגין דהאי אשלים ומלי נחלין ומבועין. ועל דא מזרחית צפונית. אלין אבא ואמא דלא מתפרשן לעלמין והא אוקימנא. ומה דאתמר צפונית - דאיהו טמירא עלאה, ומסטר דילה נפיק 'צפון'. ודינין מסטרא דילה מתערין - אע"ג דהיא רחמי וחידו, והא אוקימנא. וכד איהי נפקת - 'צפון' נפקת ביה דאיהו אתכליל ואתקשר ב'דרום'.
ד לבתר צפונית מערבית - דהא מסטרא דאבא נפיק בן, ומסטרא דאמא נפיקת בת. ובגין כך צפונית מערבית. ודא הוא קרן דקדמיתא - דהשתא אתקשר בצפון סתם. לבתר בעי לקשרא לה בדרום דתמן הוא קשורא דכלא, וגופא ביה אשתכח. ועל דא מערבית דרומית.
ה אשתכח האי קרן ג' זמנין! חד לקבלא ליה בר נש בקדמיתא, ולבתר הכי לקשרא לה בתרי דרועי לאתחברא בגופא ולמהוי כלא חד! ודא הוא סדורא דיחודא שלים! וכל סטר וסטר בההוא קשורא דאתחזי ליה. ולא יחליף סטרא בסטרא אחרא דלא איתחזי ליה, בגין דלא יתענש. מאן דעביד יחודא דא כדקא חזי כמה דאמינא - זכאה חולקיה בהאי עלמא ובעלמא דאתי! דהא ידע לסדרא שבחא דמאריה ויחודא דמאריה! ולא עוד אלא דקב"ה משתבח ביה! עליה כתיב ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר (ישעיהו מט ג).

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0