ח״א לט ע״ב

פרק ס: ח״א לט ע״ב

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א דבר אחר ואת הארץ כדקאמרן, לאסגאה ארעא דלתתא, דאיהו אתעבידת בכמה מדורין (נהורין), כלא כגוונא עלאה, ודא הוא והארץ היתה תהו ובהו וחשך ורוח, אלין אינון מדורי ארעא, ארץ, אדמה, גיא, נשיה, ציה, ארקא, תבל, וגדול שבכולם תבל, דכתיב (תהלים ט ט) והוא ישפוט תבל בצדק,
ב אמר רבי יוסי מאן הוא ציה, א"ל דא הוא אתר דגיהנם, כמה דאת אמר ציה וצלמות, ורזא דא כתיב (ד"א דכתיב) (במלת) וחשך על פני תהום, דא רזא אתר דגיהנם, דא הוא ציה אתר דמלאך המות, כדקאמרן דאיהו מחשיך אנפייהו דברייתא, ודא הוא אתר דחשך עלאה,
ג תה"ו דא נשי"ה, דלא אתחזייא בה חיזו כלל, עד דאתנשי מכלא, ועל דא אתקרי נשיה, ובהו דא ארקא, אתר דלא אתנשי, רבי חייא אמר דא גיא, ורוח אלהי"ם מרחפת, דא לקבל תבל, דאתזן מרוח אלהי"ם, וכלא כחד הוא,

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0