ח״א נ ע״ב

פרק פד: ח״א נ ע״ב

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א א"ר שמעון, כגוונא דא אורייתא קאים בין תרי בתים כמה דכתיב (ישעיה ח יד) לשני בתי ישראל וגו', חד סתימא עלאה, וחד אתגליא יתיר (סתימא) עלאה (דא) קול גדול, דכתיב (דברים ה יט) קול גדול ולא יסף,
ב והאי קול פנימאה איהו דלא אשתמע ולא אתגליא, ודא הוא כד נביע בי גרון אפיק (ביה) ה' בחשאי, ונביע תדיר ולא פסיק ואיהו דקה פנימאה דלא אשתמע לעלמין,
ג ומהכא נפקא אורייתא דאיהו קול יעקב, והאי אשתמע (ד"א דאשתמע) דנפקא (ד"א נפקא) מההיא דלא אשתמע, ולבתר אתאחיד דבור בהדיה, ונפק לבר מחיליה ומתקפיה, וקול דיעקב דאיהו אורייתא, אחיד בין תרי נוקבי, אחיד בההיא פנימאה דלא אשתמע, ואחיד בהאי דלבר דאשתמע.
ד תרין אינון דלא אשתמעו, ותרין אינון דאשתמעו, תרין דלא אשתמעו, דא הוא חכמה עלאה סתימאה דקיימא במחשבה דלא אתגליא ולא אשתמע, לבתר נפקא ואתגליא זעיר בחשאי דלא אשתמע, ההוא דאקרי קול גדול, דהוא דק ונפיק בחשאי,
ה תרין אינון דאשתמעו, אינון דנפקי מהכא קול דיעקב, ודבור דאתאחיד בהדיה, האי קול גדול דאיהו בחשאי ולא אשתמע, איהי בי"ת לחכמה עלאה, וכל נוקבא בי"ת אקרי, והאי דבור בתראה, איהו בית לקול דיעקב דאיהו אורייתא, ועל דא אורייתא שריא בבי"ת, בי"ת ראשית.
ו פתח ואמר בראשית ברא אלהי"ם, היינו דכתיב ויבן ה' אלהי"ם את הצלע, את השמים היינו דכתיב ויביאה אל האדם, ואת הארץ, כמה דאת אמר עצם מעצמי, ודאי האי איהי ארץ החיים.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0