ח״א נ ע״ב

פרק פו: ח״א נ ע״ב

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א תא חזי את השמים, דא שכינתא עלאה, ואת הארץ, דא שכינתא תתאה, באתחברותא דדכר ונוקבא כחדא, והא אתמר כמה דאתערו ביה חברייא עד כען.
ב בעו (ד"א בעא) למיזל, קמו, אמר רבי שמעון מלה הכא גבן, פתח רבי שמעון ואמר, תרי קראי כתיבי, (דברים ד כד) כי ה' אלהי"ך אש אוכלה הוא, וכתיב התם (שם ד) ואתם הדבקים בה' אלהיכ"ם חיים כלכם היום, הני קראי אוקימנא להו בכמה אתר, ואתערו בהו חברייא, תא חזי כי ה' אלהי"ך אש אוכלה הוא, הא אתמר מלה דא בגו חברייא, דאית אשא אכלא אשא, (ואית אשא) ואכיל לה ושצי לה, בגין דאית אשא תקיפא מאשא ואוקמוה.
ג אבל תא חזי, מאן דבעי למנדע חכמתא דיחודא קדישא, יסתכל בשלהובא דסלקא מגו גחלתא או מגו בוצינא דדליק, דהא שלהובא לא סלקא אלא כד אתאחד במלה גסה (נ"א אחרא),
ד תא חזי בשלהובא דסלקא אית תרין נהורין, חד נהורא חוורא דנהיר, וחד נהורא דאתאחיד בה אוכמא או תכלא ההוא נהורא חוורא איהו לעילא וסלקא באורח מישור, ותחותיה ההוא נהורא תכלא או אוכמא דאיהו כרסיא לההוא חוורא,
ה וההוא נהורא חוורא שארי עלויה, ואתאחידו דא בדא למהוי כלא חד, וההוא נהורא אוכמא או גוון תכלא דאיהו לתתא, הוא כרסיא דיקר לההוא חוורא, ועל דא רזא דתכלתא.
ו והאי כרסיא תכלא אוכמא אתאחד במלה אחרא לאתדלקא דהוא מתתא, וההוא אתער ליה לאתאחדא בנהורא חוורא (ס"א עלאה),
ז ודא תכלא אוכמא לזמנין אתהדר סומקא, וההוא נהורא חוורא דעליה לא אשתני לעלמין, דהא חוורא הוא תדיר, אבל האי תכלא אשתני לגוונין אלין, לזמנין תכלא או אוכמא, ולזמנין סומקא,
ח והאי אתאחיד לתרין סטרין, אתאחיד לעילא בההוא נהורא (ס"א עילאה) חוורא, אתאחיד לתתא בההוא מלה דתחותוי דמתקנא ביה לאנהרא, (מלין דשווין ליה לאדלקא), ולאתאחדא ביה.
ט ודא אכלא תדיר ושצי לההוא מלה דשויין ליה דהא בכל מה דאתדבק ביה לתתא ושריא עלוי ההוא נהורא תכלא שצי ליה ואכיל ליה, בגין דאורחוי הוא לשיצאה ולמהוי אכיל, דהא ביה תליא שצו דכלא מותא דכלא, ובגיני כך איהו אכיל כל מה דאתדבק ביה לתתא,
י וההוא נהורא חוורא דשריא עלוי, לא אכיל ולא שצי לעלמין, ולא אשתני נהוריה, ועל דא אמר משה כי ה' אלהי"ך אש אוכלה הוא, אוכלה ודאי, אכיל ושצי כל מה דשרי תחותוי, ועל דא אמר ה' אלהי"ך ולא אלהינ"ו, בגין דמשה בההוא נהורא חוורא דלעילא הוה, דלא שצי ולא אכיל.
יא תא חזי לית ליה אתערותא לאתדלקא האי נהורא תכלא, לאתאחדא בנהורא חוורא, אלא על ידי ישראל דאינון מתדבקן ביה תחותוי,
יב ותא חזי אע"ג דאורחיה דהאי נהורא תכלא אוכמא לשיצאה כל מה דאתדבק ביה תחותוי, ישראל מתדבקן ביה תחותוי וקיימן בקיומא, הה"ד (דברים ד ד) ואתם הדבקים בה' אלהיכ"ם חיים, בה' אלהיכ"ם ולא אלהינ"ו (אלא בה' אלהיכ"ם), בההוא נהורא תכלא אוכמא דאכיל ושצי כל מה דאתדבק ביה תחותוי, ואתון מתדבקן ביה וקיימי, דכתיב חיים כלכם היום,
יג ועל נהורא חוורא שרייא לעילא נהורא סתימא דאקיף ליה ורזא עלאה הכא, וכלא תשכח בשלהובא דסליק, וחכמתין דעליונין ביה, אתא רבי פנחס ונשקיה, אמר בריך רחמנא דאיערענא הכא, אזלו עמיה דרבי פנחס תלת מילין,
יד אהדרו רבי שמעון וחברייא. אמר רבי שמעון, הא דאמרן רזא דחכמתא איהו ביחודא קדישא, דבגין כך ה"א בתראה דשמא קדישא איהו נהורא תכלא אוכמא, דאתאחיד ביה"ו דהוא נהורא חוורא דנהיר,
טו תא חזי לזמנין האי נהורא תכלא ד' ולזמנין ה', אלא בזמנא דלא מתדבקן ביה ישראל לתתא לאדלקא ליה לאתאחדא בנהורא חוורא, איהו ד', ולזמנא דמתערי ליה לאתחברא עם נהורא חוורא, כדין אקרי ה',
טז מנלן דכתיב (דברים כב כג) כי יהיה נערה בתולה, נער כתיב בלא ה', מאי טעמא בגין דלא אתחברת בדכורא, ובכל אתר דלא אשתכחו דכר ונוקבא, ה"א לא אשתכח וסלקא מתמן, ואשתאר ד',
יז דהא איהי כל זמנא דאתחבר בנהורא חוורא דנהיר אקרי ה', דהא כדין כלא אתחבר כחדא, איהי אתדבקת בנהורא חוורא, וישראל מתדבקן בה (ד"א ל"ג לתתא), וקיימא תחותה לאדלקא לה, וכדין כלא חד.
יח ודא הוא רזא דקרבנא, דתננא דסליק אתער ליה להאי נהורא תכלא לאדלקא, וכד אתדלק אתחבר בנהורא חוורא, ושרגא דליק ביחודא חד,
יט ובגין דארחיה דהאי נהורא תכלא לשיצאה, ולמהוי אכיל כל מה דאתדבק ביה תחותיה, כד רעוא אשתכח ושרגא דליק בחבורא חד, כדין כתיב (מלכים א יח לח) ותפול אש ה' ותאכל את העולה וגו', וכדין אתיידע דההיא שרגא דליק בחבורא חד וקשורא חד, נהורא תכלא אתדבק בנהורא חוורא ואיהו חד, אכיל תחותיה תרבין ועלוון, דמשמע דהא לא אכיל (נ"א ואיהו ועלוון דהא לא אכיל) תחותיה, אלא בזמנא דאיהו סליק (נ"א דליק) וכלא אתקשר ואתחבר בנהורא חוורא, וכדין שלמא דעלמין כלהו, וכולא אתקשר ביחודא חד.
כ ולבתר דסיים לשיצאה תחותיה האי נהורא תכלא, מתדבקן ביה תחותיה כהני וליואי וישראל, אלין בחדוה דשיר, ואלין ברעותא דלבא, ואלין בצלותא, ושרגא דליק עלייהו, ואתדבקו נהורין כחד, ונהירין עלמין ומתברכין עלאין ותתאין,
כא וכדין ואתם הדבקים בה' אלהיכ"ם חיים כלכם היום, ואתם, אתם מבעי ליה, אלא ו' לאוספא על תרבין ועלוון דאינון מתדבקין ביה ואכלין ושצאן, ואתון מתדבקן ביה בההוא נהורא תכלא אוכמא דאכלא, ואתון קיימין, הה"ד חיים כלכם היום.
כב (ס"א ותכלת וארגמן), כל גוונין טבין לחלמא בר מתכלא, דאיהו אכיל ושצי תדיר, ואיהו אילנא דביה מותא, ושריא על עלמא תתאה, ובגין דכלא שריא תחותיה איהו אכיל ושצי,
כג ואי תימא הכי נמי שריא בשמיא לעילא, וכמה חילין אינון לעילא וכלהו (שצי ואכיל) קיימי, תא חזי כל אינון דלעילא בההוא נהורא תכלא אתכללן, אבל תתאי לאו הכי, דאינון מלה גסה עלמא (נ"א אחרא לתתא על מה) דקיימא ושריא עליה, ובגין כך אכיל ושצי לון, ולית לה מלה אחרא לתתא בעלמא דלא אשתצי, בגין דנהורא תכלא שצי לכל מה דקיימא עליה.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0