פרק כז: ח״ב ס ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א כמה דאת אמר כי חק לישראל הוא, בספרא דרב ייבא סבא, אמר מלה על ההוא חוטרא קדישא: ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהי"ך "ויאמר", מאי "ויאמר"? לא כתיב מאן קאמר דא? אלא קודשא בריך הוא אמר. רבי חזקיה אמר, שמעינן (נ"א משמע) אמירה סתם, (מאי) מאמירה סתם, דכתיב (שמות כד א) ואל משה אמר עלה אל ה' "אמר" ולא כתיב מאן קאמר, אוף הכא ויאמר סתם, ולא כתיב מאן קאמר.
ב אמר רבי יוסי, משמע דכתיב ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ, מהכא משמע ויאמר, ומשמע מאן אמר מלה. לקול ה' אלהי"ך "לקולי" מבעי ליה? אלא לההוא קול דעאלו ביה.
ג אמר רבי אבא, בתר דאתגליא בהו רשימא קדישא, עאלו בתרין חולקין קדישין כמה דאתמר, וכיון דעאלו באלין תרין, עאלו באלין תרין חולקין אחרנין, דכד יסתלקון באלין תרין אחרנין, יתחברון באלין, ולא ממנעי ברכאן, ובגין כך באלין מטון ברכאן, (ובגיני כך באלין מטון) עד מלכא קדישא.
ד ומאתריה דקרא אשתמע מלה, דכתיב ויאמר אם שמוע תשמע. "ויאמר" דא מלכא קדישא, ומאי קאמר, "אם שמע תשמע לקול ה' אלהי"ך" כמה דאת אמר (דברים ד כד) כי ה' אלהי"ך אש אוכלה הוא, דא כנסת ישראל. והישר בעיניו תעשה דא צדיק, והאזנת למצותיו דא נצח, ושמרת כל חקיו דא הוד. כיון דעאלו באלין, הא מטו למלכא קדישא. לבתר מה כתיב כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך. "כי אני ה'" דא מלכא קדישא.
ה אשתמע דכל מאן דנטיר להאי רשימא קדישא, מניה סליק עד מלכא קדישא עלאה, מאי משמע, משמע אינון תרין דאתכנש בהו זרעא, ומשח רבות קודשא, דשדיין ליה בפום אמה, (ועל דא) אתקשרו כחדא, ומלכא עלאה עלייהו ואתקשרו ביה, ועל כך מאן דעאל באלין תרין ונטיר לון, אתקשר בתרין אחרנין ועאל בהו, וכדין מטי למלכא קדישא.
ו אמר רבי יצחק, ודאי מאן דזכי בצדיק, זכי בנצח והוד, ואלין אנון תלתא דאתברכא בהו כנסת ישראל, ומאן דזכי בהו זכי במלכא קדישא, ועאל בכלהו ארבעה.
ז ולקבל ארבעה אלין, נטירא להאי רשימא קדישא מארבע מלין: נטירו דכנסת ישראל אסתמרותא דנדה, נטירו דצדיק אסתמרותא דשפחה, נטירו דנצח אסתמרותא דבת עכו"ם, נטירו דהוד אסתמרותא דזונה. ועל דא לקול ה' אלהי"ך דא כנסת ישראל.
ח במה זכאן ישראל לקבלא אפי שכינתא, באסתמרותא מן נדה, ועל דא כתיב (ויקרא יח יט) ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב לגלות ערותה. מאי "לגלות ערותה"? דא כנסת ישראל. ובהאי אחידן ומתקשרן מלין אחרנין דכנסת ישראל אתקשרת בהו, והא אוקמוה מלי.
ט והישר בעיניו תעשה דא צדיק, כמה דכתיב (תהלים לד טז) עיני ה' אל צדיקים, לאסתמרא משפחה,והא אוקימנא מלי, דכתיב (משלי ל כג) ושפחה כי תירש גבירתה, דגרים לצדיק דאתדבק בשפחה. והאזנת למצותיו דא נצח לאסתמרא (דלא ישקר ביה), דלא יעול רשימא דא בבת אל נכר, ולא ישקר ביה בנצח, דכתיב (ש"א טו כט) וגם נצח ישראל לא ישקר, ומאן דנטיר האי, קיים מצותיו, דכתיב (שמות לד יד) כי לא תשתחוה לאל אחר. ושמרת כל חקיו דא הוד, לאסתמרא מן זונה.
י ואזלא הא כמה דתנינן, אמר רבי יהודה, מאי דכתיב (תהלים מה ד) חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך? אלא כל מאן דמזרז גרמיה ושוי דחילו דחרבא שננא תקיפא לקבליה, על ירך, מאי על ירך, דא רשימא קדישא, כמה דאת אמר (בראשית כד ב) שים נא ידך תחת ירכי,
יא דבר אחר, חגור חרבך, כלומר זרז ואתקיף יצרך בישא דאיהו חרבך, על ירך, על ההוא רשימא קדישא לנטרא ליה. ואי נטר ליה, כדין אקרי גבור, וקודשא בריך הוא אלביש ליה בלבושוי, ומאן לבושוי דקודשא בריך הוא הוד ונצח (נ"א והדר), דכתיב (תהלים קד א) הוד והדר לבשת, אוף הכא הודך והדרך, וכדין אתדבק בר נש במלכא קדישא כדקא יאות,
יב מכאן ולהלאה, כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך, דא מלכא קדישא. ועל דא אזהר לון על ההוא מלה ממש דיהב ורשים בהו ולא יתיר, ועד כען לא אתייהיבת להו אורייתא, אלא כיון דכתיב שם שם לו חק ומשפט, מיד ויאמר אם שמוע תשמע וגו'.
יג תא חזי, כד בעא קודשא בריך הוא לאזהרא לישראל על אורייתא, בכמה מלין משיך להו, בכמה משיכן דחביבותא, כבר נש דמשיך בריה לבי רב. ותא חזי, לא בעא קודשא בריך הוא למיהב להו אורייתא עד דקריבו בהדיה, ובמה קריבו בהדיה, בגלויא דרשימא דא כמה דאתמר,
יד אמר רבי יהודה, לא קריבו ישראל לטורא דסיני עד דעאלו בחולקא דצדיק וזכו ביה, מנלן, דכתיב (שמות יט א) ביום הזה באו מדבר סיני, ביום הזה ממש דייקא, וכתיב (ישעיהו כה ט) ואמר ביום ההוא הנה אלהינ"ו זה קוינו לו וגו':
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0