ח״ג קכח ע״ב

פרק ה: ח״ג קכח ע״ב

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א בחללא דגולגלתא - קרומא דאוירא דחכמתא עלאה סתימאה דלא פסק. והאי לא שכיח ולא אתפתח. והאי קרומא אתחפייא על מוחא דאיהי חכמתא סתימאה. ובגיני כך אתכסיא האי חכמתא בההוא קרומא דלא אתפתחא.
ב והאי מוחא דאיהו האי חכמתא סתימאה - שקיט ואשתכיך באתריה כחמר טב על דורדייה. והיינו דאמרי: "סבא דעתוי סתים, ומוחיה סתים ושכיך!".
ג והאי קרומא אתפסק בזעיר אנפין. ובגיני כך מוחיה אתפשט ונפיק לתלתין ותרין שבילין. הדא הוא דכתיב ונהר יוצא מעדן (בראשית ב י). מאי טעמא? משום דקרומא אתפסק; דלא מחפיא על מוחא. והיינו דתנינן: ברישומי אתוון ת"ו רשים רישומא לעתיק יומין, דלית דכוותיה.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0