ח״ג קלד ע״א

פרק כא: ח״ג קלד ע״א

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א תקונא דתריסר - דלא תליין שערי על פומא, ופומא אתפני מכל סטרין. ויאין שערי סחור סחור ליה בגין דלא אשתכח טרחותא, כמה דאצטריך.
ב טרחותא במאי קא מיירי? דינא! באתר דינא טרחותא אשתכח! וכי שערי דדיקנא טרחא אינון או דינא אינון? והא כלא רחמי אתחזן?! אלא דלא אתטרח בנשיבא דרוחא דזעיר אנפין!
ג דתאנא: מהאי פומא קדישא עלאה קדש קדשים נשבא רוחא. מאי רוחא? רוחא דאיתרק ביה. דמתלבש ביה זעיר אנפין. ומהאי רוחא מתלבשין כל אינון דלתתא. וכד ההוא רוחא נפיק - אתפרש לתלתין ושבעה אלף עיבר. ואתפשט כל חד בלחודוי לאתריה. וכל מאן דאתחזי לאתלבשא מניה - אתלבש. ועל דא שערין לא אשתכחו על פומא קדישא, משום דרוחיה נפיק ולא בעי מלה אחרא לאתערבא ביה ולקרבא בהדיה.
ד ודא הוא טמירותא דכלא דלא אתדבק לא לעילא ולא לתתא. והוא סתים בסתימא דסתימין דלא אתידע. דא הוא דלא אתתקן ולא הוה ביה תקונא. ובגין כך רוח דנפיק לבר מההוא דלבר, ומתלבשין ביה נביאי מהימני - אתקרי פי ה'. אבל בהאי עתיקא דעתיקין - לא אתפרש. ולית מאן דידע רוחיה בר איהו. ובגין כך שערוי שקילין סוחרנא דפומא, ופומא אתפני מכל סטרוי.
ה ובהאי אתרחיצו אבהתנא לאתלבשא בהאי רוחא דמתפשט לכמה עיברין, באתר דכל שערי שקילין בסוחרנוי. הדא הוא דכתיב אשר נשבעת לאבותינו. ודא הוא תקונא קדישא עלאה דתריסר, דמכאן אשתלשלו תריסר תחומין לעילא, תריסר תחומין לתתא, תריסר תחומין לתריסר שבטי אבהתא. הדא הוא דכתיב אשר נשבעת לאבותינו.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0