פרק כט: ח״ג קלו ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א עינוי דרישא משתניין משאר עיינין. שריקותא דבגבתא דעל ריסי עיינין מכחלן באוכמתא. תליין תלין על תלין דשערי. ואינון תקונא דעל עיינין ברישא דמצחא. ומתאחדן מתרווייהו שבע מאה אלפי מארי דאשגחותא.
ב בכסותא דעיינין להטין אלף וארבע מאה רבוא דמתאחדן בגבינין דאינהו כסותא, ואשגחותא דעינא דעתיק יומין עלייהו. ובשעתא דסלקין אינון כסותא - אתחזי כמאן דאתער משנתיה ואתפקחן עינוי וחמאן לעינא פקיחא ואסתחן בחד חוורא דעינא טבא. הדא הוא דכתיב רוחצות בחלב (שיר ה יב) - מאי בחלב? בחוורא קדמאה דעינא טבא. ובההיא שעתא אשתכח אשגחותא דרחמי. [ספרים אחרים: ובגין כך צלותא דישראל סלקא בגין דיפקח עינוי ויתסחון בההוא חוורא]
ג ועל דא צלי דוד עורה למה תישן אדני הקיצה (תהלים מד כד) - דיפקח עינוי ויתסחון בההוא חוורא. וכל זימנא דעינוי לאו מתפקחן - כל מאריהון דדינין כפיין להו לישראל ושאר עמין שלטין עלייהו. ובזמנא דיפקח עינוי - יתסחן בעינא טבא, ורחמי על ישראל, ואסתחר עינא ועביד נוקמין בשאר עמין. הדא הוא דכתיב העירה והקיצה. העירה - לאתסחאה בההיא חוורא, הקיצה - למעבד נוקמין לאינון דכפיין לון.
ד עינוי כד אתפקחן - אתחזון שפירין כהני יונים בסומק ואוכם וירוק. חוור לא אתגלי אלא בזמנא דאסתכל בעינא טבא ומתסחאן כל אינון גוונין בההוא חוור.
ה מאינון גוונין דמתגליין - נפקין שבעה עיינין דאשגחותא דנפקי מאוכמא דעינא. הדא הוא דכתיב על אבן אחת שבעה עינים (זכריה ג ט). מאן אבן אחת? אוכמתא דעינא.
ו מסומקא נפקין שבעה רהיטין דסמכין לסטר שמאלא, ומתלהטין באשא דלסטר צפון. ומתאחדן לאתפשטא בעלמא לגלאה ארחין דחייביא. הדא הוא דכתיב שבעה אלה עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ (זכריה ד י).
ז מירוקא נפקין שבעה טהירין דקטרא דלסטר דרומא, ומתאחדן לאתפשטא בעלמא לגלאה ארחין ועובדין דבני נשא בין טב בין ביש, דכתיב כי עיניו על דרכי איש וגו' (איוב לד כא).
ח וכד אסתחאן בחוורא משתכחין כלהו לאשגחא לכל מארי קשוט, לאוטבא עלמא בגינהון. וכל אשגחותא דההוא חוורא הוי לטב על ישראל, ואשגח בסומקא למאן דעאקין להו. הדא הוא דכתיב ראה ראיתי (שמות ג ז). ראה - לאוטבא לון. ראיתי - לנקמא לון מדעקין לון. ובגין כך כתיב עורה למה תישן אדני הקיצה אל תזנח לנצח. עורה והקיצה - תרי אשגחותא. תרי פקיחין. תרי טבן - רחמי ונוקמין.
ט גוונא קדמאה - סומקא בגו סומקא, כליל וסתים. כל סומקין מקמיה לא אתחזון. סוחרניה דההוא סומקא אסחר חד חוטא אוכמא ואקיף ליה.
י גוונא תניינא - אוכמא. כאבנא חד דנפיק מתהומא, חד זמן לאלף שנים בימא רבא. וכד נפיק האי אבנא - אתי רגשא ותקפא על ימא, וקליה דימא וגלגלוהי אזלין ואשתמעו לנונא רבא דאקרי 'לויתן'. ונפיק מתהומא. והאי אבנא מתגלגלא בתוקפא דימא ונפיק לבר. והיא אוכמא - דכל אוכמין סתימין קמה! וכך היא אוכמותא דעינא! אוכמא דכליל וסתים כל שאר אוכמין. וסוחרניה דההוא אוכמא אסחר חד חוטא סומקא ואקיף לההוא אוכמא.
יא גוונא תליתאה - ירוקא דירוקי דכליל וסתים כל ירוקין. ובסוחרניה דההוא ירוקא אסחרו תרין חוטין; חוטא סומקא לסטר חד, וחד חוטא אוכמא לסטר חד. ואקיפין לההוא ירוקא.
יב וכד אסתחר חוורא ואתסחי עינא - כל אינון גוונין לא משתכחין ומשתקעין לתתא, ולא אתחזי בר ההוא חוורא דנהיר מעתיק יומין. ונהירין מניה כל אינון דלתתא.
יג ולית גוונא אתחזייא בר ההוא חוורא בלחודוי. ובגין כך אסתלקו כל מאריהון דסומקא ואוכמא, דאינון תאומין כחדא. הדא הוא דכתיב שניך כעדר הקצובות שעלו מן הרחצה שכלם מתאימות (שיר ד ב). מאי מן הרחצה? מההוא אסחותא דעינא קדישא עלאה. שכלם מתאימות - מתערבן דא בדא ואתדבקן דא בדא. ומה דאמר שניך כעדר הקצובות ואת אמרת שכלם מתאימות - כלומר חוורא דלהון כההוא חוורא דעיינין כד אתסחאן בחוורתא דעינא עלאה.
יד ודא זמינין למנדע צדיקייא ולמחזי ברוחא דחכמתא כמה דאת אמר כי עין בעין יראו (ישעיה נב ח). אימתי? בשוב ה' ציון. וכתיב אשר עין בעין נראה אתה ה' (במדבר יד יד). וכדין פקיחותא דעיינין לטב.
טו ואית פקיחותא דעיינין לטב ואית פקיחותא דעיינין לביש ולטב כמה דכתיב פקח עיניך וראה שוממותינו וגו' (דניאל ט יח). ודא הכא לטב ולביש. וכתיב עינך תראנה ירושלם נוה שאנן אהל בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח (ישעיה לג כ). הא הכא לטב ולביש דלא אתעביד דא בלא דא.
טז תנא בצניעותא דספרא: מהו עינך תראנה ירושלם נוה שאנן? וכי ירושלם נוה שאנן הוא?! והא כתיב צדק ילין בה (ישעיה א כא), ובאתר דאשתכח צדק לאו שקיט ולאו שאנן הוא!? אלא עינך תראנה ירושלם נוה שאנן - נוה שאנן לעתיק יומין אתמר, דההוא עינא שקיט ושאנן. עינא דרחמי. עינא דלא נטיל מאשגחותא דא לאשגחותא אחרא. ובגין כך כתיב עינך תראינה חסר יו"ד ולא "עיניך". ומה דאמר 'ירושלם' ולא 'ציון' הכי אצטריך! לאכפייא לדינא דאשתכח בה ולרחמא עלה. ותאנא: דכתיב צדק ילין בה - דבה אשתכחו גזרי דינין יתיר מכל שאר אתרי!
יז ותאנא: כתיב עיני ה' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה - השתא עיני ה' אלהיך בה. וכדין פקיחותא דעיינין בה לטב ולביש בגין דאית בהו ימינא ושמאלא, דינא ורחמי. ולזמנא דאתי - ישתכח בה עינא חד דרחמי! עינא דעתיקא דעתיקין! הדא הוא דכתיב וברחמים גדולים אקבצך (ישעיה נד ז). כיון דאמר רחמים מהו גדולים? אלא אית רחמי ואית רחמי. רחמי דעתיק דעתיקין אינון אקרון רחמים גדולים. רחמי דזעיר אנפין אקרון רחמים סתם. ובגין כך וברחמים גדולים אקבצך דעתיק יומין.
יח תאנא: בהני עיינין - בתרין גוונין מנייהו בסומקא ואוכמא - שראן תרין דמעין. וכד בעי קודשא דקודשין לרחמא על ישראל - אחית תרין דמעין לאתבסמא בימא רבא. מאן ימא רבא? ימא דחכמתא עלאה. כלומר דיתסחון בנהרא במבועא דנפיק מחכמתא רבא ומרחם להו לישראל.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0