ח״א י ע״ב

פרק יח: ח״א י ע״ב

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א פתח רבי שמעון ואמר, כל מאן דחדי באינון מועדיא ולא יהב חולקיה לקב"ה - ההוא רע עין שטן שונא אותו, וקא מקטרג ליה וסליק ליה מעלמא. וכמה עקו על עקו מסבב ליה.
ב חולקיה דקב"ה למחדי למסכני, כפום מה דיכיל למעבד, בגין דקב"ה ביומייא אלין אתי למחמי לאינון מאנין תבירין דיליה, ועאל עלייהו וחמי דלא אית להון למחדי, ובכי עלייהו. סליק לעילא ובעי לחרבא עלמא.
ג אתאן בני מתיבתא קמיה ואמרי: רבון עלמא! רחום וחנון אתקריאת! יתגלגלון רחמך על בנך! אמר לון וכי עלמא לא עבדית ליה אלא על חסד, דכתיב (תהלים פט ג) אמרתי עולם חסד יבנה, ועלמא על דא קיימא. אמרי קמיה מלאכי עלאי: רבון עלמא! הא פלניא דאכיל ורוי ויכיל למעבד טיבו עם מסכני ולא יהיב לון מידי! אתי ההוא מקטרגא ותבע רשו ורדף אבתריה דההוא בר נש.
ד מאן לן בעלמא גדול מאברהם דעבד טיבו לכל בריין! ביומא דעבד משתיא מה כתיב? ויגדל הילד ויגמל, ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק (בראשית כא ח). עבד אברהם משתייא וקרא לכל רברבי דרא לההיא סעודתא. ותנינן בכל סעודתא דחדוה - ההוא מקטרגא אזיל וחמי אי ההוא בר נש אקדים טיבו למסכני. ומסכני בביתא, ההוא מקטרגא אתפרש מההוא ביתא ולא עאל תמן. ואי לאו - עאל תמן וחמי ערבוביא דחדוה בלא מסכני ובלא טיבו דאקדים למסכני - סליק לעילא ומקטרגא עליה.
ה אברהם כיון דזמין לרברבי דרא - נחת מקטרגא וקם על פתחא כגוונא דמסכנא, ולא הוה מאן דאשגח ביה. אברהם הוה משמש לאינון מלכין ורברבין, שרה אוניקת בנין לכלהו, דלא הוו מהימנין כד איהי אולידת אלא אמרו "אסופי הוא ומן שוקא אייתיאו ליה". בגין כך אתיין בנייהו בהדייהו, ונטלת לון שרה ואוניקת לון קמייהו, הה"ד (שם ז) מי מלל לאברהם הניקה בנים שרה - בנים ודאי. וההוא מקטרגא על פתחא, אמרה שרה צחוק עשה לי אלהי"ם. מיד סליק ההוא מקטרגא קמי קב"ה ואמר ליה, רבון עלמא את אמרת אברהם אוהבי - הא אברהם עבד סעודתא ולא יהיב לך מידי, ולאו למסכני, ולא קריב קדמך אפילו יונה חד! ותו אמרת שרה דחייכת בה.
ו אמר ליה קב"ה, מאן בעלמא כאברהם. ולא זז מתמן עד דבלבל כל ההיא חדוה, ופקיד קב"ה למקרב ליצחק קרבנא, ואתגזר על שרה דתמות על צערא דברה - כל ההוא צערא גרים דלא יהיב מידי למסכני.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0