פרק א: ח״ג רס ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר אֲדֹנָי ה' אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ וגו' (דברים ג כג כד). ר' יוסי פתח ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה' (ישעיהו לח ב). תא חזי כמה הוא חילא תקיפא דאורייתא וכמה הוא עלאה על כלא! דכל מאן דאשתדל באורייתא - לא דחיל מעלאי ותתאי ולא דחיל מערעורין בישין דעלמא, בגין דאיהו אחיד באילנא דחיי ואכיל מניה בכל יומא!
ב דהא אורייתא אוליף ליה לבר נש למיהך בארח קשוט! אוליף ליה עיטא היך יתוב קמי מאריה. ואפילו יתגזר עליה מותא - כלא יתבטל ויסתלק מניה ולא שריא עלוי. ועל דא - בעי לאשתדלא באורייתא יממא ולילי ולא יתעדי מנה. הדא הוא דכתיב והגית בו יומם ולילה (יהושע א ח). ואי אעדי מיניה אורייתא או אתפרש מנה - כאלו אתפרש מן חיי!
ג תא חזי, עיטא דבר נש כד איהו סליק בליליא על ערסיה - בעי לקבלא עליה עול מלכותא דלעילא בלבא שלים, ולאקדמי למימסר גביה פקדונא דנפשיה, והא אוקמוה, בגין דכל עלמא טעמין טעמא דמותא - דהא אילנא דמותא שריא בעלמא, וכל רוחי דבני נשא נפקין וסלקין ואתטמרן גביה. ובגין דאינון בפקדונא - כלהו תייבין לאתרייהו.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0