פרק טו: ח״ג רסג ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א תא חזי כתיב משה ידבר והאלהים יעננו בקול (שמות יט יט). ותנינן מאי בקול? בקולו של משה. ושפיר הוא. בקולו של משה דייקא! בההוא קול דאיהו)אחיד ביה על כל שאר נביאין. ובגין דאיהו אתאחיד על כלהו בההוא קול דרגא עלאה - הוה אמר להו לישראל ה' אלהיך - איהו דרגא דאקרי 'שכינתא' דשרייא בגווייהו. זכאה חולקיה.
ב ואמר ר' שמעון, תנינן קללות שבתורת כהנים - משה מפי הגבורה אמרן. ושבמשנה תורה - משה מפי עצמו אמרן. מאי מפי עצמו? וכי סלקא דעתך את זעירא באורייתא משה אמר ליה מגרמיה?!
ג אלא שפיר הוא והא אתערנא - "מעצמו" לא תנינן אלא מפי עצמו - ומאי איהו? ההוא קול דאיהו אחיד ביה. ועל דא - הללו מפי הגבורה, והללו מפי עצמו. מפי - הוא דרגא דאתקשר ביה על שאר נביאי מהימני. ועל דא בכל אתר אלהיך והכא אלהינו.
ד תא חזי כמה אית להו לבני נשא לאסתמרא אורחייהו בגין דישתדלון בפלחנא דמאריהון ויזכון לחיי עלמין. תחות כורסייא דמלכא קדישא אית מדורין עלאין. ובההוא אתר דכורסייא - מזוזה אתקשר, לאשתזבא מכמה מארי דינין דזמינין לאתערא בהו בבני נשא בההוא עלמא. כגוונא דא עביד קב"ה לישראל ויהב להו פקודי אורייתא - בגין דישתדלון בה וישתזבון בהאי עלמא מכמה מארי דינין, מכמה מקטרגי, דאזדמנון בהו בבני נשא בכל יומא.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0