פרק מב: ח״א רל ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א עד דהוו אזלי עאלו בחד טורא, אמר רבי יוסי האי טורא דחלא, נהך ולא נתעכב הכא, בגין דטורא דחילא הוא, אמר רבי יהודה אי הוה חד הוה אמינא הכי, דהא תנינן דמאן דאזיל יחידאי בארחא אתחייב בנפשיה, אבל תלתא לא, וכל חד וחד מנן אתחזי דלא תעדי מינן שכינתא,
ב אמר רבי יוסי הא תנינן דלא יסמוך בר נש על ניסא, מנלן משמואל דכתיב (ש"א טז ב) איך אלך ושמע שאול והרגני, והא אתחזי שמואל יתיר מינן. אמר ליה אפילו הכי איהו הוה חד והזיקא אשתכח לעינא, אבל אנן תלתא והזיקא לא אשתכח לעינא, דאי משום מזיקין הא תנינן דלתלתא לא מתחזי ולא מזקי, ואי משום לסטים לא משתכחי הכא, דהא רחיק מיישובא האי טורא, ובני נשא לא משתכחי הכא, ברם דחילו הוא דחיוון ברא דמשתכחין הכא:
ג פתח ואמר, המלאך הגואל אותי מכל רע האי קרא אית לאסתכלא ביה, (ס"א ל"ג דהא כתיב) הגואל, אשר גאל מבעי ליה, מאי הגואל, בגין דהוא משתכח תדיר לגבי בני נשא, ולא אעדי מבר נש זכאה לעלמין, תא חזי המלאך הגואל אותי, דא שכינתא דאזיל עמיה דבר נש תדיר, ולא אעדי מניה כד בר נש נטיר פקודי אורייתא, ועל דא יזדהר בר נש דלא יפוק יחידאי בארחא, מאי יחידאי, דיזדהר בר נש למטר פקודי דאורייתא בגין דלא תעדי מיניה שכינתא ויצטריך למיזל יחידאי בלא זווגא דשכינתא.
ד תא חזי כד נפק בר נש לארחא, יסדר צלותא קמי מאריה בגין לאמשכא עליה שכינתא, ולבתר יפוק לארחא, וישכח זווגא דשכינתא למפרק ליה בארחא ולשזבא ליה בכל מה דאצטריך,
ה מה כתיב ביעקב, (בראשית כח יט) אם יהיה אלהי"ם עמדי, דא זווגא דשכינתא, ושמרני בדרך הזה, למפרק לי מכלא, ויעקב יחידאי הוה בההוא זמנא, ושכינתא אזלת קמיה, כל שכן חברייא דאית בינייהו מלין דאורייתא על אחת כמה וכמה, אמר רבי יוסי ודאי כך הוא.
ו אמר רבי יוסי מאי נעביד, אי נתעכב הכא הא יומא מאיך למיעל, אי נהך לעילא טורא רב איהו, ודחילו דחיוון חקלא דחילנא, אמר רבי יהודה תווהנא עלך רבי יוסי, אמר ליה הא תנינן דלא יסמוך בר נש על ניסא, דקב"ה לא ירחיש ניסא בכל שעתא, אמר ליה הני מילי יחידאי, אבל אנחנא תלתא ומלי אורייתא ביננא ושכינתא עמנא לא דחילנא,
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0