ח״א רלב ע״א

פרק מד: ח״א רלב ע״א

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א עד דהוו יתבי אתפליג ליליא, אמר ליה רבי יהודה לרבי יוסי, השתא רוחא דצפון אתער וליליא אתפלג, והשתא עדנא דקב"ה תאיב לקלהון דצדיקיא דבהאי עלמא אינון דמשתדלי באורייתא, והשתא קב"ה ציית (לקול מלייהו) לן בהאי אתר, לא נפסוק מלי דאורייתא:
ב פתח ואמר, המלאך הגואל אותי מכל רע הא אתמר ואוקמוה, אבל תא חזי, כתיב (שמות כג כ) הנה אנכי שולח מלאך וגו' דא הוא מלאך דאיהו פרוקא דעלמא נטירו דבני נשא, והאי איהו דאזמין ברכאן לכל עלמא, בגין דאיהו נטיל לון בקדמיתא, ולבתר איהו אזמין לון בעלמא, ובגין דא כתיב הנה אנכי שולח מלאך לפניך, (שם לג ב) ושלחתי לפניך מלאך.
ג והאי איהו מלאך דלזמנין דכר ולזמנין נוקבא, והכי איהו דבזמנא דאיהו אזמין ברכאן לעלמא (לעילא) כדין איהו דכר, ואקרי דכר כדכורא דאזמין ברכאן (לתתא) לנוקבא, הכי איהו אזמין ברכאן לעלמא, ובזמנא דקיימא בדינא על עלמא כדין אקרי נוקבא, כנוקבא דאיהי עוברא, הכי איהו אתמלי מן דינא וכדין אקרי נוקבא, ועל דא לזמנין אקרי דכורא ולזמנין אקרי נוקבא, וכלא רזא חדא.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0