ח״א רלג ע״ב

פרק מט: ח״א רלג ע״ב

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א רבי חזקיה פתח, (תהלים קלט טז) גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו וגו' האי קרא אוקמוה בכמה אתר, אבל תא חזי, כל אינון נשמתין דהוו מיומא דאתברי עלמא, כלהו קיימי קמי קב"ה עד לא נחתו לעלמא, בההוא דיוקנא ממש דאתחזון לבתר בעלמא, ובההוא חיזו דגופא דבר נש דקאים בהאי עלמא, הכי קאים לעילא,
ב ובשעתא דנשמתא דא זמינא לאחתא בעלמא, ההיא נשמתא בההיא דיוקנא ממש דקיימא בהאי עלמא, הכי קאים (לעילא) קמי קב"ה, ואומי לה קב"ה דיטור פקודי אורייתא, ולא יעבר על קיימיה,
ג ומנא לן דקיימין קמיה, דכתיב (מ"א יז א) חי ה' אשר עמדתי לפניו, עמדתי ודאי והא אוקמוה, ובגין כך גלמי ראו עיניך, עד לא אתחזי (צולמא) בעלמא. ועל ספרך כלם יכתבו, דהא כל נשמתין בההוא דיוקנא דלהון כלהו בספרא כתיבין, ימים יצרו, הא אוקמוה, יצרו ודאי, ולא אחד בהם בהאי עלמא למיקם בקיומא דמאריהון כדקא חזי.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0