ח״א קנד ע״ב

פרק כ: ח״א קנד ע״ב

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א תא חזי בגיניה דיעקב אתקיים עלמא, ואי תימא הא בגיניה דאברהם, כמה דאת אמר (בראשית ב ד) בהבראם, אל תקרי בהבראם, אלא באברהם, אלא בגיניה דיעקב אתקיים אברהם, דכתיב (ישעיה כט כב) כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם. ומקדמת דנא הוה קב"ה בני עלמין וחריב לון, כיון דאתא יעקב, מניה אשתכללו עלמין, ולא אתחרבו כקדמיתא, הדא הוא דכתיב (שם מג א) כה אמר ה' בוראך יעקב ויצרך ישראל וגו'.
ב תא חזי מה כתיב (שמות ד כב) בני בכורי ישראל, וכתיב (שם כג) שלח את בני ויעבדני, ישראל אקרי בן לקב"ה בגין דאתדבק ביה, כמה דאת אמר (משלי ל ד) מה שמו ומה שם בנו כי תדע.
ג לאה כד אולידת לראובן, מה כתיב ותקרא את שמו ראובן, ראובן סתם, בגין דאתכליל בתלת סטרין מתחברן כחדא שמעון ולוי, מאי טעמא לוי, כמה דאת אמר (מ"א ז כט) לויות, חבורא דכל סטרין,
ד אמר רבי יהודה מהכא דכתיב (בראשית מט ג) יתר שאת ויתר עז, כתרגומו בכירותא כהונתא ומלכותא, ומלכו בסטרא דגבורה איהו, ועל דא ראובן סתם:
ה אמר רבי אבא, ראו בן סתם, דאתכליל בשמעון ולוי, לאה הכי הוה דעתה (ס"א רעותא), דכתיב הפעם ילוה אישי אלי כי ילדתי לו שלשה בנים, בגין דהוה תלתא דמתחברן כחדא,
ו ותא חזי דהכי הוא, דהא רתיכא עלאה אבהן, ודוד מלכא דאתחבר בהו, וכלהו ארבע אינון רתיכין עלאין, רזא דשמא קדישא, ועל דא ראובן שמעון לוי, לבתר יהודה דירית מלכו, ועל דא כלהו באתר דא,
ז וכתיב (ס"א דא בתר דא דכתיב): הפעם אודה את ה' וגו', ותעמוד מלדת בגין דהכא אשתכללו ארבע סמכין, הפעם אודה את ה', מאי טעמא אמרה אודה את ה' בהאי, ולאו בכלהו, אלא מהכא כל זמנא דכנסת ישראל בגלותא שמא קדישא לאו שלים הוא. תא חזי אע"ג דתלת בנין הוו, עד דאולידת ליהודה לא שלים כרסייא, ובגיני כך הפעם אודה את ה' ולא בכלהו, ועל דא ותעמוד מלדת, מאי ותעמוד, דקיימא כרסייא על סמכוהי, (ותעמוד עד הכא)
ח ותעמוד, דהא עד הכא ותעמוד ביחודא חד, מכאן ולתתא עלמא דפרודא איהו. ואי תימא אינון תרין בנין דאולידת לבתר כגוונא דא, לא, דהא אינון תרין באלין אתחברו, בגין דשית סטרין דעלמא כחדא אינון.
ט ותא חזי כלהו תריסר שבטין תקוני דכנסת ישראל בהאי עלמא נינהו, לאתתקנא נהורא עלאה אוכמא כמה דאתחזי, ולאתבא עיקרא דכלא לאתריה, כלהו עלמין כגוונא חד קיימי, ובהאי אשתכלל עלמא תתאה כגוונא דעלמא דלעילא.
י יששכר, זבולון, הכא אשתכללו שית בנין, שית סטרין דעלמא, כגוונא דא בני השפחות אינון ארבע ואתחברו באלין, ואלין ארבע קשרין דמתחברן בהו ואוקמוה, ועל דא כתיב (מ"א ז כה) וכל אחוריהם ביתה, אע"ג דבני שפחות נינהו, ביתה.
יא רבי חזקיה אמר, אי הכי הא אתמר כל מה דאוליד עלמא תתאה פרודא איהו, דהא כתיב (בראשית ב י) ומשם יפרד, מה תימא ביוסף ובנימין, אי תימא דעלמא חד בהני, לאו איהו, דהא לא נפקו מעלמא עלאה, ועלמא תתאה מה דאולידת, אולידת לתתא ולא לעילא, ואי הכי פרודא איהו,
יב אתא רבי אבא ונשקיה. א"ל מלה דא סתים איהו, דהא עלמא עלאה אתתקן בתריסר דאינון מדיליה, אבל תא חזי רזא דמלה בכל זמנא צדיק מעלמא תתאה נפיק ועייל, ביה עייל ומניה נפיק, ובגין כך אתבני באתר דא, ועקרא הוא לעילא, ועקרא הוא לתתא, (ס"א צדיק ביה עייל ומניה נפיק), ובעלמא תתאה איהו תדיר לעלם. כתיב (בראשית לה יח) ויהי בצאת נפשה כי מתה.
יג תא חזי בהאי עלמא תתאה, צדיק ביה עייל ומניה נפיק, כד עייל איהו ברזא דיוסף הצדיק, כד נפיק ברזא דבנימן, הה"ד ויהי בצאת נפשה כי מתה, מאן נפשה, דא צדיק דנפיק מנה,
יד ודא בנימן, נקרא בן אוני, דחשיבת דאולידת לתתא בעלמא דפרודא, ואשתארו חד סרי באינון לעילא, מה כתיב ואביו קרא לו בנימין, בן ימין, דהא אסתלק לעילא בעלמא עלאה, דכד אתאביד יוסף, בנימן אשלים אתריה, ועל דא צדיק בעלמא תתאה עייל ונפק, בגין כך יוסף ובנימן וכלהו תריסר כגוונא דלעילא ביחודא חד.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0