ח״א קסד ע״ב

פרק מב: ח״א קסד ע״ב

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א ולבן הלך לגזוז את צאנו וגו' אמר רבי יוסי, מאן תרפים? אלא ע"ז הוו, ואמאי אקרי תרפים, לגנאי הוה, כמה דתנינן במקום התורף, ומנלן דע"ז הוו, דכתיב למה גנבת את אלהי, וכתיב עם אשר תמצא את אלהיך וגו', ולבן חרשא דכל חרשין דעלמא הוה, ובהאי הוה ידע בכל מאן דבעי למנדע.
ב אמר רבי חייא, בקסם אתעביד, רבי יוסי אמר, בנחש, אמר רבי יהודה, לא אתעבידו אלא בשעתי ידיען, ואמאי אקרי תרפים, בגין דבטשי האי שעתא, והאי שעתא ארפי ידא, כמה דאת אמר (ש"ב כד טז) רב עתה הרף ידך,
ג אומנא כד עביד ליה, ההוא דידע רגעי ושעתי קאים עליה, ואמר השתא ארפי, והשתא עביד, ולא תשכח עבידתא דאצטריך דירפון מינה אלא האי. ואיהו מליל תדיר, ויהיב עיטין בישין לאבאשא לנפשיה דבר נש,
ד ורחל דחילת בגין דיהב עיטא לאבאשא ליה ליעקב, ובגין בזיונא דע"ז שוי לון תחותה, עד דלא יכיל למללא, דהא כד איהו מתתקן למללא, מכבדין ומרביצין קמיה, והשתא מה כתיב ותשב עליהם, דכר ונוקבא הוו, ופולחנין סגיאין קא עבדין לון עד לא ממללן, ובגיני כך אתעכב לבן תלת יומין דלא ידע דערק יעקב, דכתיב ויוגד ללבן ביום השלישי כי ברח יעקב.
ה ואמר רבי יהודה, זמין גרמיה בתרין מלין, אזדרז בכל חרשין דהוה ליה, ואזדרז בזיינין, בגין לאובדא ליה מן עלמא, דכתיב (דברים כו ה) ארמי אובד אבי, כיון דחמא קב"ה דבעא לאובדא ליעקב, מה כתיב השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע, והיינו דכתיב יש לאל ידי לעשות עמכם רע, במה אתרחיץ, בחרשין דהוו בידיה.
ו תא חזי, לבן אזל ביומא חד, ארח שבעה ימים דאזל יעקב, בגין לאעקרא ליה מן עלמא, חד על דאזל, וחד על אינון תרפים, ואף על גב דרחל איהי עבדת לאעקרא ליה לאבוה מבתר ע"ז, אתענשת דלא רביאת ליה לבנימן, ולא קיימא בהדיה שעתא חדא, בגין צערא דאבוה, אף על גב דאתכוונת לטב.
ז רבי יצחק אמר, כל ההיא תוכחתא דהוה ליה ליעקב בלבן, אהדר ליה ללבן לאודאה ליה לקב"ה, דכתיב ראה אלהים עד ביני וביניך, תא חזי, כתיב אלה"י אברהם ואלהי נחור ישפטו בינינו, אהדר ההוא רשע לתקליה, כיון דאמר אלה"י אברהם אהדר ואמר אלהי נחור.
ח וישבע יעקב בפחד אביו יצחק מאי טעמא בפחד יצחק, ולא באלה"י אברהם, אלא דלא בעא לאטרחא לימינא בגיניה דלבן, ולא עוד אלא דלא לבעי ליה לאיניש אף על גב דאומי בקושטא, לאומאה באתר עלאה דכלא.
ט א"ר יוסי ודאי לקיומא (ס"א לאומאה) כדקא יאות אומי יעקב כך והכי אתחזי, ויעקב אשגח במלה, אמר הא איהו אמר אלה"י אברהם, ושבק לאבא, אנא אשלים כלא, מיד וישבע יעקב בפחד אביו יצחק, דבר אחר, לאתכללא בדינא, למיקם עליה דלבן.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0