פרק יא: ח״ב רא ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א פתח ואמר ויאמר לי עבדי אתה וגו' (ישעיה מט ג). הכא בצלותא דבעי בר נש לצלאה קמיה דקודשא בריך הוא, דאיהי פולחנא חדא רבא ויקירא, מאינון פולחנין דמאריה. תא חזי אית פולחנא דקודשא בריך הוא דקיימא בעובדא, דאיהו פולחנא דקיימא בעובדא דגופא, ואיהו פולחנא. ואית פולחנא דקודשא בריך הוא דאיהו פולחנא פנימאה יתיר, דאיהו עיקרא דכלא, קיימא בההוא פולחנא פנימאה דאיהו עיקרא דכלא.
ב בגופא אית תריסר שייפין דקיימין בעובדא דגופא כמה דאוקימנא. ואינון שייפין דגופא, ופולחנא דקודשא בריך הוא דעובדא קיימא בהו. בגין דפולחנא דקודשא בריך הוא בתרין סטרין. בשייפין גופא לבר. ואית תריסר שייפין אחרנין פנימאין לגו מן גופא. ואינון תקונין פנימאין לגו מן גופא, לאתתקנא בהו תקונא דרוחא דאיהו פולחנא יקירא פנימאה דקודשא בריך הוא, כמה דאוקימנא גו רזין פנימאין דקאמר רבי שמעון. ואינון רזא דחכמתא עלאה, ואתידיעו ביני חבריא, זכאה חולקהון.
ג צלותא דבר נש איהו פולחנא דרוחא, ואיהי קיימא ברזין עלאין. ובני נשא לא ידעין דהא צלותא דבר נש בקעת אוירין, בקעת רקיעין, פתחת פתחין, וסלקא לעילא.
ד בשעתא דנהיר נהורא ואתפרש נהורא מן חשוכא - כדין כרוזא אזלא בכלהו רקיעין: אתתקנו מארי דפתחין! מאריהון דהיכלין! כל חד וחד על מטריה!. בגין דאינון דשלטניהון ביממא לאו אינון דשלטניהון בליליא. וכד עאל ליליא אתעברו שולטנין דיממא ואתמנון שלטנין אחרנין דשליטין בליליא, ואתחלפן אלין באלין.
ה ורזא דא את המאור הגדול לממשלת היום וגו' (בראשית א טז). וממשלת היום וממשלת הלילה - שולטנין אינון די ממנן ביממא ושולטנין אינון די ממנן בליליא. ואלין אקרון ממשלת היום ואלין אקרון ממשלת הלילה.
ו כד עאל ליליא כרוזא נפקא: אתתקנו שולטנין דליליא! כל חד וחד לאתריה!. וכד נהיר יממא - כרוזא נפקא: אתתקנו שולטנין דיממא כל חד וחד לאתריה!. וכד כרוזא אכריז - כדין כלהו כל חד וחד אתפקד על ההוא אתר דאתחזי ליה. כדין שכינתא קדמא ונחתא, וישראל עאלין לבי כנישתא לשבחא למאריהון, פתחין בשירין ותושבחן.
ז דבעי ליה לבר נש כיון דאתקין גרמיה בפולחנא דעובדא בתקוני דמצוה וקדושה - ליחדא לביה בתקונא דפולחנא פנימאה דמאריה, ולשואה לביה ורעותיה בההוא פולחנא דאינון מלין דקאמר. דהא מלה סלקא,
ח ואינון ממנן דקיימין באוירא אתמנון לארבע סטרי עלמא. לסטר מזרח אתמנא ממנא חד דקיימא באוירא לההוא סטרא, גזרדי"א שמיה, ועמיה סרכין ממנן אחרנין דאינון מחכאן לההיא מלה דצלותא. וסלקא באוירא בההוא סטרא, ונטיל לה האי ממנא.
ט אי היא מלה כדקא יאות - הוא וכל אינון סרכין נשקין לההיא מלה וסלקין עמה עד ההוא אוירא דרקיעא לעילא דתמן ממנן סרכין אחרנין. בשעתא דנשקי לההיא מלה, פתחי ואמרי זכאין אתון ישראל דידעיתו לאעטרא למאריכון בעטרין קדישין! זכאה איהו פומא דמלה דעטרא דא נפקא מניה!.
י כדין פרחין אתוון דקיימין באוירא, דבשמא קדישא דתריסר אתוון, דההוא שמא שליט באוירא. והאי איהו שמא דהוה טאס ביה אליהו עד דאסתלק לשמיא. והיינו דקאמר עובדיה לאליהו ורוח ה' ישאך (מלכים א יח יב), בגין דבשמא דא הוה אליהו טאס ביה באוירא, והאי איהו שמא דשליט באוירא.
יא ואינון אתוון פרחין וסלקין בההיא מלה. וההוא ממנא דמפתחן דאוירא בידיה, וכל אינון ממנן אחרנין - כלהו סלקין ביה עד רקיעא, ואתמסר בידא דממנא אחרא לסלקא לעילא.
יב לסטר דרום אית ממנא אחרא דשלטא באוירא לההוא סטר, וכמה ממנן אחרנין וסרכין עמיה, פסגני"ה שמיה, וליה אתמסראן מפתחן דאוירא לההוא סטר. וכל אינון מארי דעקו דצלאן צלותא למאריהון מגו עקתא, מגו תבירו דלבא - אי ההיא מלה כדקא יאות - סלקא לאוירא בההוא סטרא, ונטיל לה האי ממנא ונשיק לה. כד נשיק לה - פתח ואמר קודשא בריך הוא יחוס לקבלך ובגינך יתמלי רחמין!.
יג סלקין עמה כל אינון ממנן קדישין, וכל אינון סרכין דההוא סטרא. ופרחין אתוון דשמא קדישא דאינון ארבע אתוון דמתעטרין, ושלטין בההוא סטרא דאוירא, וסלקין בההוא סטרא דאוירא עד רקיעא, עד ההוא ממנא דרקיעא דשליט בההוא סטרא.
יד לסטר צפון אית ממנא אחרא, ועמיה כמה סרכין ממנן דשלטין באוירא. וההוא ממנא פתחי"ה שמיה. והאי אתמנא באוירא לההוא סטרא וכל אינון דמצלאן צלותין על בעלי דבבו דעקין לון. וכד מלה דההיא צלותא סלקא לאוירא בההוא סטרא - אי זכאה הוא - נטיל לה האי ממנא ונשיק לה.
טו כדין אתער רוחא חדא דנפקא מגו תהומא בסטרא דצפון, וההוא רוחא קארי בכל אינון אוירין, ונטלי כלהו ההיא מלה וסלקין לה עד רקיעא ונשקין לה. פתחי ואמרי מרך ירמי שנאך לקמך!.
טז ואזלא וסלקא ובקעא רקיעין ואוירין עד דסלקין עמה לגבי רקיעא קדמאה. סלקא צלותא ומטאת לגבי חד ממנא דאתמנא לסטר מערב, ותמן קיימין תשעה פתחין, ובהו קיימין כמה סרכין וכמה ממנן, ועלייהו ממנא חד די שמיה זבוליא"ל,
יז ודא איהו דבעי לשמשא בהאי רקיעא ביממא, ולא אתיהיב ליה רשו עד דסליק נהורא דסיהרא, וכדין אפיק כל אינון חילין וכל אינון ממנן. וכד נהיר יממא - עאלין כלהו בפתחא חדא דאינון תשעה פתחין, דאיהי פתחא עלאה על כלהו. וכד צלותא סלקא - עאלת בההוא פתחא. וכלהו סרכין וכלהו ממנן נפקין מההוא פתחא. ועליהון זבוליא"ל ההוא רב ממנא. ונפקי כלהו ונשקי לה. ומטאן עמה עד רקיעא תניינא.
יח וכד סלקא צלותא עד ההוא רקיעא - אתפתחו תריסר תרעין דההוא רקיעא. ובההוא תרעא דתריסר קאים ממנא חד דשמיה ענא"ל, והאי ממנא על כמה חיילין על כמה משריין. וכד צלותא סלקא - קאים האי ממנא וכריז על כל אינון פתחין ואמר פתחו שערים וגו' (ישעיה כו ב). וכלהו תרעין פתיחין ועאלת צלותא בכל אינון פתחין.
יט כדין אתער חד ממנא סבא דיומין דקאים לסטר דרום, דשמיה עזריא"ל סבא, ולזמנין אתקרי מחניא"ל בגין דאתמנא על שתין רבוא משריין. וכלהו מארי דגדפין, מארי דמשריין, מליין עיינין. ולגבייהו קיימין אינון משריין מאריהון דאודנין. ואקרון אודנין בגין דאינון צייתין כל אינון דמצלאן צלותהון בלחישו ברעותא דלבא, דלא אשתמע ההוא צלותא לאחרא. האי צלותא סלקא וצייתין לה כל אינון דאקרון מארי דאודנין.
כ ואי ההיא צלותא אשתמע לאודנין דבר נש - לית מאן דציית לה לעילא ולא צייתין לה אחרנין, בר מאן דשמע בקדמיתא. בגין כך בעי לאסתמרא דלא ישמעון לההיא צלותא בני נשא. ותו דמלה דצלותא אתאחדא בעלמא עלאה, ומלה דעלמא עלאה לא אצטריך למשמע.
כא כגוונא דא, מאן דקרי בספרא דאורייתא - חד קרי וחד לשתוק. ואי תרי קראן באורייתא - גרעי מהימנותא דלעילא, בגין דחד קלא ודיבור כלא חד. כדין תרין קלין ותרין דבורין איהו גריעותא דמהימנותא. אלא דיהא קלא ודבור חד כמה דאצטריך, בגין דיהא ההוא קלא וההוא דבור חד.
כב וההוא ממנא שמיה עזריא"ל סבא, כד ההיא צלותא סלקא בלחישו, כל אינון שתין רבוא משריין וכל אינון מארי דעיינין וכל אינון מארי דאודנין - כלהו נפקי ונשקי לההיא מלה דצלותא דסלקא. הדא הוא דכתיב עיני ה' אל צדיקים ואזניו אל שועתם (תהלים לד טז). עיני ה' אל צדיקים - אלין מארי דעיינין דלתתא, בגין דאית מארי דעיינין לעילא. ואזניו אל שועתם - אלין מאריהון דאודנין.
כג רקיעא תליתאה - ההיא צלותא סלקא ומטי לההוא רקיעא, ותמן ההוא ממנא דאקרי ועמיה כמה סרכין וכמה ממנן. ואיהו משמש תלת זמנין ביומא לקבל חד שרביטא דזיהרא דנפיק. סליק ונחית ולא קיימא באתר חד. והאי איהו שרביטא דנטיל תלת זמנין ואתגניז. וכד צלותא סלקא - נחית ההוא שרביטא וסגיד קמי ההוא צלותא, ואקרי האי רקיעא "רקיעא דשרביטא".
כד וכד סלקא ההיא צלותא - ההוא ממנא בתר דסגיד בטש בההוא שרביטא בטינרא תקיפא דזהיר, דאיהו קאים באמצעיתא דההוא רקיעא. ונפקו מגו ההוא טינרא תלת מאה ושבעין וחמש חיילין דאינון גניזין תמן מן יומא דאורייתא נחתת לארעא, בגין דאתתקפו לסרבא דלא תחות לארעא, ואנזיף בהו קודשא בריך הוא, ועאלו גו ההוא טינרא. ולא נפקין בר ההוא זמנא דצלותא סלקא. פתחי ואמרי ה' אדונינו מה אדיר שמך וגו' (שם ח י) - דא היא צלותא דסלקא על כל אינון רקיעין. כדין סגדין לגבה.
כה מכאן ולהלאה צלותא מתעטרא בעטרין עלאין וסלקא לגו רקיעא רביעאה. וכדין שמשא נפיק בדרגוי ושמשיא"ל רב ממנא נפיק, ותלת מאה ושתין וחמש משריין סלקין עמיה לגו ההוא רקיעא, ואקרון "ימות החמה". וכלהו מעטרן לההיא צלותא בעטרין דבוסמין דגנתא דעדן.
כו ותמן אתעכבת צלותא עד דכלהו משריין סלקין עמה לגו ההוא רקיעא חמישאה, ותמן איהו ממנא חד גדריא"ל שמיה, והוא מארי קרבין דשאר עמין. וכד צלותא סלקא - כדין אזדעזע הוא וכל משריין דיליה, ואתבר חילייה, ונפקי וסגדי ומעטרין לההיא צלותא.
כז וסלקין עמה עד דמטו לגבי רקיעא שתיתאה. וכדין נפקין כמה חיילין וכמה משריין ומקבלין לההוא צלותא, וסלקין בהדה עד דמטו לשבעין תרעין, דתמן קאים חד ממנא די שמיה ענפיא"ל רב ממנא, ואיהו מעטר לההיא צלותא בשבעין עטרין.
כח וכיון דמתעטרא צלותא בכל הני עטרין - כדין מתחברן כל אינון חיילין דכלהו רקיעין, וסלקין לההיא צלותא דמתעטרא בכל עטרין לגבי רקיעא שביעאה. וכדין עאלת צלותא וסנדלפ"ן, רב יקירא עלאה דכל מפתחן דמאריה בידיה, אעיל לההוא צלותא לגו שבעה היכלין.
כט תא חזי אמר רבי שמעון שבעה מדורין אינון וכו' - [היה מועתק כאן שבעה היכלות של עולם היצירה, וכבר נדפסו בפרשת בראשית דף מ"א ע"א, עיי"ש])) שבעה היכלין אלין אינון היכלין דמלכא, והאי צלותא כד מתעטרא בכל הני עטרין, כד עאלת מחבר לון כחדא לאתעטרא לעילא, למהוי כלא חד כדקא יאות. ושמא דקודשא בריך הוא מתעטרא בכל סטרין, עילא ותתא למהוי חד. וכדין ברכות לראש צדיק (משלי י ו) כתיב.
ל זכאה חולקיה דבר נש דידע לסדרא צלותיה כדקא יאות! בהאי צלותא דמתעטרא ביה קודשא בריך הוא איהו מחכה עד דיסתיימון כל צלותהון דישראל, וכדין כלא איהו בשלימו כדקא יאות עילא ותתא. עד הכא מלין דצלותא למנדע רזין עלאין. מכאן ולהלאה אית פקודי אורייתא דאינון קיימין במלה כמה דקיימין בעובדא.
לא ואינון שית פקודין. וקיימין אוף הכא בצלותא. חד - ליראה את השם הנכבד והנורא (דברים כח נח), תניינא - לאהבה אותו, תליתאה - לברכו, רביעה - ליחדו, חמישאה - לברך כהנא ית עמא, שתיתאה - למסור נשמתיה ליה. ואלין שית פקודין דקיימין בצלותא דמלה, בר אינון פקודין דקיימין בעובדא כגוונא דציצית ותפלין.
לב ליראה את השם - פקודא דא קיימא באלין תושבחן דקאמר דוד מלכא ובאינון קרבנין דאורייתא, דתמן בעי בר נש לדחלא מקמי מאריה, בגין דאינון שירין קיימין בההוא אתר דאקרי 'יראה', וכל אינון הללויה דאינון רזא דיראה דקודשא בריך הוא. ובעי בר נש לשואה רעותיה באינון שירין ביראה. ואוקמוה חברייא כל אינון רזין דשירין ותושבחן וכל אינון רזין דהללויה.
לג כיון דמטי בר נש לישתבח - ישוי רעותיה לברכא ליה לקודשא בריך הוא, כגון יוצר אור יוצר המאורות. לאהבה אותו - כד מטי לאהבת עולם, ואהבת את ה' אלהי"ך, דדא איהו רזא דרחימו דקודשא בריך הוא, והא אוקמוה. ליחדא ליה - שמע ישראל ה' אלהינ"ו ה' אחד, דהכא קיימא רזא דיחודא דקודשא בריך הוא, ליחדא שמיה ברעותא דלבא כדקא חזי. ומתמן ולהלאה אדכרותא דיציאת מצרים, דאיהו פקודא לאדכרא יציאת מצרים, דכתיב וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים (שם ה טז).
לד לברכא כהנא ית עמא - בגין לאכללא ישראל כחדא בשעתא דנטלין ברכאן לעילא, דהא בההיא שעתא נטלא כנסת ישראל ברכאן, ושעתא דרעותא הוא. למסור נפשיה לגביה, ולמיהב ליה נשמתיה ברעותא דלבא, כד נפלין על אנפין ואמרין אליך ה' נפשי אשא (תהלים כה א), דיכוין לביה ורעותיה לגביה לממסר ליה נפשיה ברעותא שלים. ואלין אינון שית פקודין דקיימין בצלותא דסלקין לגבי שית מאה פקודין דאורייתא.
לה ואי תימא תליסר אחרנין יתיר? אינון קיימין לאמשכא תליסר מכילן דרחמי, דכלא כלילן בהו. שית פקודין אלין דצלותא מתעטרא בהו.
לו זכאה חולקיה מאן דישוי לביה ורעותיה לדא, ולאשלמא לון בכל יומא! ובאלין תליין אחרנין סגיאין. אבל כד מטי בר נש לאתרין אלין - אצטריך ליה לכוונא לביה ורעותיה לאשלמא ההוא פקודא דקיימא בההוא מלה. וכדין אכריזו עליה ואמרי ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר (ישעיה מט ג). אתא רבי אבא ונשקיה.
לז פתח רבי יצחק אבתריה ואמר: ויקהל משה את כל עדת בני ישראל וגו'. אמאי כניש לון? בגין לממסר לון שבת כמלקדמין. דהא בקדמיתא עד לא עבדו ישראל ית עגלא מסר לון את השבת. ודא איהו דלא נטרו אינון ערב רב כיון דשמעו ביני ובין בני ישראל אמרו ואנן מלה דא אתמנע מינן? מיד ויקהל העם על אהרן וגו' (שמות לב א) ואתמשכו סגיאין אבתרייהו. לבתר דמיתו אינון דמיתו - כניש משה לבני ישראל בלחודייהו ויהב לון שבת כמלקדמין, הדא הוא דכתיב ששת ימים תעשה מלאכה וגו'.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0