ח״ב רח ע״ב

פרק כב: ח״ב רח ע״ב

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א ההוא רוחא עלאה דנחית עליה דבר נש בחדו וחדי לנפשיה - כדין קיימא נפשא דבר נש כגוונא דעלמא דאתי, דזמין לאתהנאה מניה. כמה דבר נש אהני להאי רוחא בעלמא דא - הכי ההוא רוחא אהני ליה לבר נש לעלמא דאתי, דכתיב אז תתענג על ה' וגו', וכתיב והשביע בצחצחות נפשך (ישעיה נח יד). כמה דבר נש רוי לההוא ענוגא ואהני ליה - הכי נמי איהו רוי ליה לעלמא דאתי. כדין כד בר נש זכי ואשלים שלימו דיקרא דשבתא כדקאמרן. קודשא בריך הוא קארי עליה ואמר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר (שם מט ג).
ב קם רבי אבא ושאר חברייא ונשקו רישיה. בכו ואמרו: זכאה חולקנא דארחא דא זמין קודשא בריך הוא לקבלן! אמר רבי אבא: לי זמין קודשא בריך הוא ארחא דא בגין לאתחברא עמכון - זכאה איהו חולקי דזכינא לארחא דא!
ג אמר להו: אימא לכו מה דחמינא יומא דא. נפקנא לארחא וחמינא נהורא חדא, ואתפלג לתלת נהורין, ואזלו קמאי ואתטמרו, ואמינא "ודאי שכינתא חמינא זכאה חולקי". והשתא אינון תלת נהורין דחמינא - אתון אינון! ודאי אתון נהורין ובוצינין עלאין לאנהרא בעלמא דין ובעלמא דאתי!
ד אמר רבי אבא, עד הכי לא ידענא דכל אלין מרגלן סתימין הוו תחות ידייכו. כיון דחמינא דהא ברעותא דפקודא דמאריכון אתאמרו מלין אלין - ידענא דכלהו מלין סלקין יומא דא לגו כורסייא עלאה, ונטיל לון ההוא מארי דאנפין ועביד מינייהו עטרין למאריה. ויומא דא מתעטרין שתין (נ"א שבעין) רתיכין קדישין ליקרא דכרסייא באלין מלין דאתאמרו הכא יומא דא.
ה אדהכי זקף עינוי וחמא דאערב שמשא. אמר רבי אבא, "נהך לגבי האי כפר דאיהו קריב לגבן במדברא". אזלו וביתו תמן. בפלגות ליליא קם רבי אבא ושאר חברייא לאשתדלא באורייתא. אמר רבי אבא, מכאן ולהלאה נימא מלין לאתעטרא בהו צדיקיא דבגנתא דעדן - דהשתא איהו זמנא דקודשא בריך הוא וכל צדיקיא דבגנתא דעדן צייתין לקליהון דצדיקיא די בארעא.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0