פרק כ: ח״ב רח ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א ורזא דא טופרי דאחורי אצבעאן ואצבעאן לחודייהו לגו. טופרי דאחורי אצבעאן - אינון אנפין אחרנין דאצטריכו לאנהרא מגו ההוא שרגא. ואינון אנפין דאקרון 'אחוריים'. אצבעאן לגו בלא טופרין - אלין אינון אנפין פנימאן אתכסיין. ורזא דא וראית את אחורי (שמות לג כג) - אלין אחורי - אצבעאן לאחורא בטופריהון. ופני לא יראו - אלין אצבעאן לגו בלא טופרין, דאינון אנפין פנימאין.
ב וכד מברכינן על שרגא בעי לאחזאה אחורי אצבעאן בטופרין לאתנהרא מגו ההוא שרגא. ופנימאי דאצבעאן לא אצטריכו לאחזאה לון לאתנהרא מגו ההוא שרגא - דהא אינון לא נהרין אלא מגו שרגא עלאה דלעילא לעילא דאיהי טמירא וגניזא דלא אתגלייא כלל. ואינון לא נהרין מגו שרגא דאתגליא כלל. בגין כך בעי לאחזאה אחורי אצבעאן בטופרין, ופנימאי דאצבעאן לא בעי לאחזאה קמי האי שרגא. טמירין אינון ובטמירו אתנהרין. פנימאין אינון ומפנימאין אתנהרן. עלאין אינון ומעלאה אתנהרן. זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי!
ג ובעי לארחא בבוסמין כד נפיק שבתא על דאסתלק ההוא רוחא, ונפשא דבר נש אשתארת בערטולא בגין ההוא סליקו דאסתלק רוחא מניה. והא אוקמוה.
ד כתיב וירח את ריח בגדיו (בראשית כז כז), הא אוקמוה. תא חזי כתיב וירח את ריח בגדיו, הא אוקמוה, אינון לבושין דאדם קדמאה הוו, דיהב ליה קודשא בריך הוא לאלבשא לון.
ה בגין דהא כד חב אדם - אתעדי מניה ההוא לבושא יקירא דאתלבש ביה בקדמיתא כד אעיל ליה בגנתא דעדן. ולבתר דחב - אלביש ליה בלבושא אחרא. לבושא קדמאה דאתלבש ביה אדם בגנתא דעדן - איהו הוה מאינון רתיכין דאקרון 'אחוריים', ואינון לבושין דאקרון לבושי טופרא.
ו וכד הוה בגנתא דעדן - כל אינון רתיכין וכל אינון משריין קדישין כלהו סחרין ליה לאדם, ואתנטיר מכלא, ולא הוה יכיל מלה בישא לאתקרבא בהדיה. כיון דחב ואתעדו מניה אינון לבושין - דחיל ממלין בישין ורוחין בישין, ואסתלקו מניה אינון משריין קדישין, ולא אשתארו ביה אלא אינון טופרי דאצבעאן, דסחרין לון לטופרין סחרנו דזוהמא אחרא.
ז ובגין כך לא ליבעי ליה לבר נש לרבאה אינון טופרין דזוהמא, דהא כמה דאסגיאו - הכי נמי אסגי עליה קסטורא, וידאג בכל יומא. ובעי לספרא לון. ולא ירמי לון - דלא יעביד קלנא בההוא אתר, דיכיל ההוא בר נש לאתזקא. וכלא כגוונא עלאה דהא לכלהו אחוריים סחרא סטרא אחרא, ולא אצטריך ליה באתר דעלמא.
ח לבתר עבד ליה לאדם לבושין אחרנין; מטרפי אילנין דגנתא דעדן דארעא. דהא בקדמיתא הוו אינון לבושין מאינון אחוריים דגנתא דלעילא - והשתא מגנתא דארעא. ונפק מגנתא. ואינון לבושין הוו סלקין ריחין ובוסמין דגנתא דנפשא מתיישבא בהו וחדי בהו - הדא הוא דכתיב וירח את ריח בגדיו ויברכהו, דהא אתיישבא נפשיה ורוחיה דיצחק בההוא ריחא.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0