פרק לד: ח״ב רטז ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א רזא לאדכרא יציאת מצרים לבתר - בגין דהות שכינתא בגלותא, ובזמנא דאיהי בגלותא לאו איהו חבורא לאתחברא דא בדא, עלמא תתאה בעלמא עלאה, ולאתחזאה חירו דההיא גאולה דהות בכמה אתין בכמה נסין דעבד קודשא בריך הוא. ואצטריך ההוא פורקנא לאתדכרא ולאתחזאה דאף על גב דהות בגלותא - השתא חירו אית לה. מיומא דאינון קשרין במצרים אשתריאו - אינון אתין ונסין אתעבידו.
ב ואצטריך לאחזאה חירו דילה בגין דאתחברא בבעלה, ובגין לאסמכא גאולה לתפלה למהוי כלא חד בלא פרודא, ולא לאתחזאה תרוכין. וסימנך ואשה גרושה מאישה לא יקחו (ויקרא כא ז).
ג ואי תימא - והא בגלותא איהי והא אתתרכת!? לאו הכי! אלא ודאי בגלותא איהי לדיירא עמהון דישראל ולאגנא עלייהו, אבל לא אתתרכת. והא שכינתא לא אתחזי בבית ראשון ובבית שני עד דלא גלו ישראל סלקא לעילא. ולבתר איהי שויאת מדורה עמהון. אבל תרוכין לא הות לעלמין.
ד ובגין דא בעי לאחזאה פורקנא דאית ביה ארבע גאולות. ורזא הכא - בשעתא דנפקא שכינתא מגלותא דמצרים - תבעת מקודשא בריך הוא דיפרוק לה השתא ארבע זמנין, דאינון ארבע גאולות, לקבל ארבע גליות בגין דתהא בת חורין ולא תהא מתתרכא. ובההיא שעתא קיימא ואתפרקת ארבע גאולות בההיא יציאת מצרים. והשתא דאצטריכת בתקונהא לאתחברא בבעלה - אצטריך לאחזאה ההיא גאולת מצרים דאית בה ארבע גאולות.
ה ועל דא אית לאדכרא בההיא גאולה ארבע זמנין אמת אמת אמת אמת עד עזרת אבותינו, דדא הוא 'עזרה' וסמך לישראל כלהו. ומתמן ולהלאה ארבע זמנין אחרנין אמת אמת אמת אמת למהוי ארבע גאולות אלין בקיומא תקיף, בחותמא תקיף דגושפנקא דמלכא, ארבע גאולות כפולין בקיומא.
ו וכלהו בההיא יציאת מצרים. דאלו לא אשתכחו אינון ארבע גאולות בההיא יציאת מצרים - כל זמנא דלהוי גלותא לא אתחברת בתקונהא לאתייחדא שמא קדישא! ועל דא אית לאדכרא גאולה דמצרים תדיר בכל קדושין דקודשא בריך הוא, בריך שמיה לעלם ולעלמי עלמיא.
ז רזא דקדושה - הא אוקימנא, דהא בקדושה מתקדשי כלא עילא ותתא, וכל דרגין וכל רתיכין עלאין ותתאין - כלהו מתקדשי בקדושתא דא. ובקדושה דא אוקימנא רזין עלאין לאינון מארי רזין דמסתכלין בקדושה דמאריהון - זכאה חולקהון!
ח רזא לממסר נפשא למאריה - שפיר איהו דקא אמרתון חבריא - זכאה חולקיכון! וזכאין עיני דחמו כך! דזכינא בחיי דמתערין מלין קדישין אלין בהאי עלמא. וכלהו כתיבי לעילא קמי מלכא קדישא.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0