ח״ב רכ ע״א

פרק מג: ח״ב רכ ע״א

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א אמר רבי שמעון בההוא זמנא דיתערון מתי עלמא ויתעתדון בארעא קדישא - יקומון חיילין חיילין כלהו על ארעא דגליל. בגין דתמן זמין מלכא משיחא לאתגלאה, בגין דאיהו חולקיה דיוסף. ותמן אתברו בקדמיתא, ומתמן שארו לאגלאה מכל אתרייהו ולאתבדרא ביני עממיא, כמה דאת אמר וְלֹא נֶחְלוּ עַל שֵׁבֶר יוֹסֵף (עמוס ו ו).
ב ואמאי יקומון תמן? בגין דאיהו חולקיה דההוא דאשתוי בארונא, דכתיב ויישם בארון במצרים (בראשית נ כו). ולבתר אתקבר בארעא קדישא דכתיב ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל מצרים קברו בשכם (יהושע כד לב). ודא איהו דקאים בקיומא דברית יתיר מכלא.
ג ובההוא זמנא דיתערון כלהו חיילין חיילין - כלהו יהכון - דא לחולק אבהתהון ודא לחולק אבהתהון, דכתיב ושבתם איש אל אחוזתו (ויקרא כה). וישתמודעון דא לדא. וזמין קב"ה לאלבשא לון לכל חד וחד לבושי מרקמן, וייתו כלהו וישבחון למאריהון בירושלם, ויתחברון תמן אוכלוסין אוכלוסין, וירושלם יתמשך לכל סטרין יתיר ממה דאתמשך כד אתחברו תמן מגלותא.
ד כיון דיתחברון וישבחון למאריהון - קודשא בריך הוא יחדי עמהון. הדא הוא דכתיב ובאו ורננו במרום ציון (ירמיהו לא). ולבתר ונהרו אל טוב ה' וגו' - כל חד וחד לחולקיה וחולק אבהתוי. ואחסנתהון דישראל תהא עד מתא דרומאי, ותמן ילפון אורייתא והא אוקמוה. וכתיב הקיצו ורננו שוכני עפר וגו' (ישעיה כו): -

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0