פרק ד: ח״ג ד ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א ויקרא אל משה. רבי שמעון פתח: הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו (שיר ב יב). האי קרא אית ביה לאסתכלא! כיון דכתיב נראו בארץ מהו דכתיב נשמע בארצנו, דהא בחד ארץ סגיא? אלא הנצנים אלין אינון נטיען דעקרן קודשא בריך הוא ושתיל לון באתרא אחרא, ואתרביאו כנטיעתא כד אפיק פרחין.
ב נראו בארץ - דהאי ארץ מתברכא מנייהו כדקא חזי. ומאי איהי? ארץ קדישא, ארץ עלאה, ארץ ודאי! עת הזמיר הגיע - עידן לאעקרא שולטנותא דרברבי עמין, דלא ישלטון בהו בישראל בשעתא דאתקם משכנא.
ג וקול התור נשמע בארצנו - דא ארץ דלתתא דאחסנו ישראל על ידא דיהושע. מאן הוא קול התור? דא הוא תייר עלאה, דאזדווג עמה כד בנה שלמה בי מקדשא לתתא, וכדין אתעטר קודשא בריך הוא בעטרוי כחתן בכלה, כמה דאת אמר צאנה וראנה בנות ציון במלך שלמה וגו' (שיר ג יא).
ד בספרא דאגדתא אמר: קול התור - דא תורה שבעל פה. דתורה שבכתב אקרי 'תורה' סתם, תורה שבעל פה אקרי 'תור', כמה דאת אמר ויקר ויקרא - דא שלימו, ודא לאו הכי. ואנא אוקימנא כמה דאתמר, והכי הוא.
ה תא חזי, כד נחתת שכינתא למשכנא כתיב כלת משה חסר ו' - כלת משה ודאי, ואוקמוה. אבל רזא דמלה - כלת משה - דא כנסת ישראל. וכלא חד מלה. ולמלכא עלאה אתמר! כיון דאתקם משכנא - קאים משה לבר. אמר: "לא אתחזי למיעל אלא ברשותא!". מיד - ויקרא אל משה. מאן ויקרא? דא ההיא דביתא דילה היא! ההיא כלה דכל ביתא ברשותא דילה! וידבר ה' אליו - ההוא דאקרי 'קול', ההוא דאחיד ביה משה.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0