פרק ו: ח״ג ד ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א רבי חזקיה הוה שכיח קמיה דרבי שמעון. אמר ליה: האי דאקרי קרבן 'קירוב' מבעי ליה או 'קריבות'! מאי קרבן? אמר ליה: הא ידיע הוא לגבי חברייא! קרבן - מאינון כתרין קדישין דמתקרבי כלהו כחדא ומתקשרן דא בדא, עד דאתעבידו כלהו חד ביחודא שלים לאתקנא שמא קדישא כדקא חזי. הדא הוא דכתיב קרבן לה'. קרבן דאינון כתרין קדישין - לה' הוא - לאתתקנא שמא קדישא וליחדא ליה כדקא יאות, בגין דישתכחו רחמין בכלהו עלמין, ושמא קדישא יתעטר בעטרוי לאתבסמא כלא.
ב וכל דא בגין לאתערא רחמי ולא לאתערא דינא, ובגין כך לה' הוא, ולא "לאלהים". לה' אנן צריכין לאתערא רחמי ולא "לאלהים"! רחמי בעינן ולא דינא. אמר: זכאה חולקי דשאילנא ורווחנא מלין אלין! ודא ברירו דמלה! אבל הא כתיב זבחי אלהים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה (תהלים נא יט). זבחי אלהים כתיב, ולא "זבחי ה'"!?
ג אמר ליה: ודאי הכי הוא! "קרבן אלהים" לא כתיב, אלא זבחי אלהים. ועל דא שחיטתן בצפון, דהא 'זביחה' הוא בגין 'אלהים' - ההוא סטר גבורה דיתבסם ויתבר רוחא דדינא, ויתחלש דינא, ויתגברון רחמי על דינא. ועל דא זבחי אלהים - לתברא חילא ותוקפא דדינא קשיא, דכתיב רוח נשברה - למהוי ההוא רוחא תקיפא - נשברה, ולא יתגבר רוחיה וחיליה ותקפיה. ובר נש בעי כדין למיקם על מדבחא ברוח נשברה ויכסף מעובדוי, בגין דיהוי ההוא רוחא תקיפא תבירא. וכלא בגין דדינא יתבסם ויתגברון רחמי על דינא.
ד אדם כי יקריב מכם קרבן לה'. אמר רבי אלעזר, האי קרא הכי הוה ליה למכתב - "אדם כי יקריב קרבן לה'"! מהו מכם? אלא לאפוקי אדם הראשון, דהוא אקריב קרבנא כד ברא קודשא בריך הוא עלמא, והא אוקמוה. והכא מכם כתיב. האי אדם - לאפוקי אדם אחרא דלא הוה מכם. אמר ליה רבי שמעון, שפיר קאמרת, והכי הוא!
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0