פרק ח: ח״ג ה ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א תא חזי, אדם כי יקריב - לאפוקי מאן דלא אתנסיב, דהא קרבניה לאו קרבן, וברכאן לא משתכחן על ידיה; לא לעילא ולא לתתא. ממשמע דכתיב אדם כי יקריב. שאני הכי דלאו איהו 'אדם' ולא בכללא ד'אדם' הוא. ושכינתא לא שריא עלוהי בגין דאיהו פגים ואקרי 'בעל מום'. ומארי דמומא - אתרחקא מכלא, כל שכן למדבחא לקרבא קרבנא.
ב ונדב ואביהוא אוכחן דכתיב ותצא אש מלפני ה' (ויקרא ט כד). ובגיני כך כתיב אדם כי יקריב מכם קרבן לה'. אדם - דאשתכחו דכר ונוקבא - האי חזי לקרבא קרבנא! דא ולא אחרא!
ג ואמר רבי אבא, אף על גב דאוקמוה לנדב ואביהוא במלה אחרא - הכי הוא ודאי, אבל קטרת עלאה הוא מכל קרבנין דעלמא, דעליה אתברכן עלאי ותתאי. וקרבנא דא דאיהו לעילא מכל קרבנין - לא אתחזון אינון לקרבנא דהא לא אתנסיבו. לקרבנא לא אתחזון - כל שכן למלין עלאין דיתברכון על ידייהו!
ד ואי תימא, ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם אמאי? לבר נש דאתא קמי מטרוניתא לבשרא לה דהא מלכא אתי לביתה, וישרי בה במטרוניתא למחדי עמה. אתא לקמי מלכא. חמא מלכא ההוא בר נש דאיהו מארי דמומין. אמר מלכא "לאו הוא יקרא דילי דעל ידוי דהאי פגים איעול למטרוניתא". אדהכי אתקנת מטרוניתא ביתא למלכא. כיון דחמאת דמלכא הוה זמין למיתי לגבה, וההוא בר נש גרים לאסתלקא מלכא מינה - כדין פקידת מטרוניתא לקטלא לההוא בר נש!
ה כך, בזמנא דעאלו נדב ואביהוא וקטרת בידייהו - חדת מטרוניתא ואתתקנת לקבלא למלכא. כיון דחמא מלכא אינון פגימין מארי דמומין - לא בעא מלכא דעל ידייהו ייתי למשרי עמה, ואסתלק מלכא מינה. חמת מטרוניתא דבגינהון אסתלק מלכא מינה - מיד ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם.
ו וכל דא בגין דמאן דלא אתנסיב הוא פגים. מאריה דמומין קדם מלכא. קדושה דמלכא אסתליק מניה ולא שריא בפגימו. ועל דא כתיב אדם כי יקריב מכם קרבן. מאן דאקרי אדם יקריב, ומאן דלא אקרי אדם לא יקריב.
ז מן הבהמה - כלל. מן הבקר ומן הצאן - פרט לבתר; אלין דכשרין למיכל. ודלא כשרין למיכל - אסיר לקרבא. ולאתר אחרא אסתלקו אינון דכשרן ואינון דלא כשרן.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0