ח״ג יז ע״ב

פרק מג: ח״ג יז ע״ב

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א אם הכהן המשיח יחטא (ויקרא ד ג) רבי יצחק פתח: זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך (שמות לב יג). האי קרא קשיא. הכי מבעי ליה למכתב - "זכור לאברהם וליצחק ולישראל". מאי ליצחק? אלא הכי תנינן, בכל אתר שמאלא אתכליל בימינא ובכללא דימינא הוא; דהאי ימינא אתתקנת לעלמין לאכללא ביה שמאלא. ועל דא לא פליג בגין לאכללא ליה ביה באברהם. ובגין כך לאברהם ליצחק כללא חד. אבל ולישראל - דהא בתרוייהו אחיד לון בגדפוי, והוא שלים בכלא.
ב אשר נשבעת להם בך - אומאה אומי קודשא בריך הוא לאבהן, באבהן דלעילא. הדא הוא דכתיב אשר נשבעת להם בך - באינון דלעילא, באינון דשראן בך. ותדבר אליהם ארבה את זרעכם וגו' אשר אמרתי - "אשר אמרת" מבעי ליה?! אלא קודשא בריך הוא אמר כך לאבהן זמנא ותרין זמנין. אשר אמרתי - דצביתי ברעו נפשי. דהא 'אמירה' - רעותא הוא. הדא הוא דכתיב אדני אמר לשכון בערפל (מ"א ח יב), ועוד מה תאמר נפשך ואעשה לך (ש"ב כ ד).
ג ונחלו לעולם. מאי לעולם? עולם דלעילא דאחידא ביה ההיא ארץ, ואתזנת מההיא עולם. ואי האי ארץ אתרכת - במאי הוא? לאשמת העם הוא דהוי!
ד רבי יצחק אמר: אם הכהן המשיח יחטא - דא כהן דלתתא דאתתקן לעבודה ואשתכח ביה חטאה. לאשמת העם הוא דהוי ודאי! ווי לאינון דסמיכין עליה! כגוונא דא שליחא דצבורא דאשתכח ביה חטאה - ווי לאינון דסמכין עליה! אמר רבי יהודה: וכל שכן כהנא! דכל ישראל ועלאין ותתאין כלהו מחכאן ומצפאן לאתברכא על ידוי!
ה דהא תנינן, בשעתא דכהנא שארי לכוונא מלין ולקרבא קרבנא עלאה - כלא אשתכחו בברכתא ובחדוותא. ימינא שארי לאתערא, שמאלא אתכליל בימינא, וכלא אתאחיד ואתקשר דא בדא ואתברכן כלהו כחדא. אשתכח דעל ידא דכהנא מתברכאן עלאי ותתאי, והא אוקמוה. ובגין כך בעי לקרבא קרבנא עליה בגין דיתכפר חוביה.
ו אמר רבי יוסי: הא תנינן דעל ידא דכהנא אתכפר חובא דבר נש כד קריב קרבנא. השתא דאיהו חטי - מאן מקריב עליה ומאן יכפר עליה?! אי תימא דאיהו מקריב על נפשיה הא איהו אתקלקל ולאו איהו כדאי דיתברכון עליה עילאי ותתאי! תתאי לא יתברכון על ידיה - כל שכן עלאי! אמר רבי יהודה: ולא? והא כתיב וכפר בעדו ובעד ביתו (ויקרא טז ו)!? אמאי בעיא לכפרא עליה - בגין דאיהו חב. יכפר על גרמיה דכתיב וכפר בעדו!?
ז אמר רבי חייא: הא ידיע באן אתר אתקשר כהנא רבא, ובאן אתר אתקשר כהנא אחרא. וההוא דאקרי סגן ידיעא. בגין כך כהן אחרא קא מקריב קרבניה בקדמיתא וסליק ליה עד ההוא אתר דאתקשר ביה. בתר דכהנא סליק לההוא אתר - לא מעכבין ליה לסלקא לאתריה ולאתכפרא חוביה. ועל דא אחרא קא מקריב עליה קרבניה. כיון דאחרא הוא מקריב ולא מסתפקין כל כך על ידיה - לבתר איהו מקריב, ואינון עלאין כלהו מתחברן לכפרא חוביה, ומלכא קדישא אסתכם על ידייהו. כגוונא דא המתפלל וטעה יעמוד אחר תחתיו.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0