פרק נט: ח״ג כג ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א אשר נשיא יחטא ועשה אחת וגו' בשגגה ואשם (ויקרא ד כב). תני רבי יצחק, מאי שנא בכל אתר דכתיב בהו ואם, כמה דאת אמר אם הכהן המשיח יחטא...ואם כל עדת ישראל ישגו, והכא אשר נשיא יחטא - ולא כתיב "ואם הנשיא יחטא"?! מאי קא מיירי?
ב אלא אלין כהנייא לא משתכחי הכי בחטאה. דהא כהן נטיר גרמיה תדירא בגין דמטולא דמאריה עליה בכל יומא ומטולא דישראל כלהו, ומטולא דכל חד וחד. ועל דא - תווהא איהו כד יחטא! ובגין כך ואם כתיב. וכן ואם כל עדת ישראל ישגו - תווהא הוא דכלהו ישתכחו בחובא חד! דאי אלין יחטאון - אלין לא יחטאון! ובגיני כך ואם כתיב. אבל הכא אשר נשיא יחטא ודאי! בגין דלביה גס ביה, ועמא אזלין אבתריה, ואתמנון תחותוי. ועל דא אשר נשיא יחטא - כגון דעבר על מצות לא תעשה והוא עביד חד מנייהו. ועל דא לא כתיב ביה "ואם" - דהא מלוי לא בספקא הוו.
ג רבי יהודה פתח: והנשיאים הביאו את אבני השהם ואת אבני המלואים לאפוד ולחשן (שמות לה כז). מאי שנא דמלין אלין אקריבו נשיאים ולא בר נש אחרא? והא כתיב כל נדיב לבו יְבִיאֶהָ את תרומת ה' (שמות לה ה), וכתיב ואבני שהם ואבני מלואים לאפד ולחשן (שמות לה כז).
ד אלא אמר קודשא בריך הוא, אף על גב דבכלא תליא האי נדבה - סליקו אלין אבנים לנשיאים! מאי טעמא? בגין דעל לבא דכהנא אשתכחו. אמר קודשא בריך הוא "ליתו נשיאים דלבייהו גס בהו, וייתון אלין אבנים דאינון משתכחי על לבא דכהנא, ויתכפר עלייהו מגסות לבייהו". וכתיב והיו על לב אהרן בבאו לפני ה' (שמות לה כח). ועל דא והנשיאים הביאו את אבני השהם ואת אבני המלואים - לכפרא עלייהו.
ה ובגין כך אשר נשיא יחטא ודאי! ועשה אחת מכל מצות ה' אלהיו אשר לא תעשינה - כמה דאוקמוה דעבר על מצות לא תעשה, או הודע אליו חטאתו - דבגין דלביה גס ביה לא אשגח בחטאיה, ולבתר אתידע ליה ועבד מניה תשובה.
ו רבי יהודה ורבי יוסי הוי יתבי חד ליליא ולעאן באורייתא. אמר רבי יהודה לרבי יוסי: "חמינא דצחותא דאורייתא בליליא הוא יתיר מביממא! אמאי?" אמר ליה: "בגין דצחותא דתורה שבכתב - תורה שבעל פה היא! ותורה שבעל פה בליליא שלטא, ואתערת יתיר מביממא. ובזמנא דאיהי שלטא - כדין איהו צחותא דאורייתא!"
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0