ח״ג כג ע״ב

פרק סא: ח״ג כג ע״ב

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א רבי יהודה פתח ואמר: או הודע אליו חטאתו אשר חטא. הודע אליו - מסטרא דמאן? "או נודע" חטאתו מבעי ליה!? מהו הודע אליו? אלא קודשא בריך הוא פקיד לכנסת ישראל לאודעא ליה לבר נש ההוא חובא דהוא חב. ובמה מודע ליה? בדינהא! כמה דאת אמר יְגַלּוּ שָׁמַיִם עֲוֺנוֹ וְאֶרֶץ מִתְקוֹמָמָה לוֹ (איוב כ כז). הודע אליו - כמאן דפקיד לאחרא.
ב דתנינן, בשעתא דבר נש חב קמי קודשא בריך הוא, ולא אשגח בחטאיה לאהדרא בתיובתא קמי מאריה, ואשדי ליה בתר כתפיה - נשמתיה ממש סלקת ואסהידת קמי קודשא בריך הוא. כדין פקיד מלכא לכנסת ישראל ואמר או הודע אליו חטאתו אשר חטא - "אושיט דינא עליה ואודע ליה חוביה!", כמה דאת אמר הודע את ירושלם את תועבותיה (יחזקאל טז ב).
ג בתר דמטי עליה דינא - כדין אתער רוחא למהדר בתיובתא קמי מאריה ואתכנע למקרב קרבנא. דהא מאן דלביה גס ביה - חטי, ואנשי חטאיה ולא אשגח עליה. וקודשא בריך הוא זמין לקבליה ופקיד לאודעא ליה לההוא חובא בגין דלא יתנשי מיניה.
ד אמר רבי יוסי: הכי הוא ודאי והכי אשכחנא בדוד! דכיון דעבד ההוא עובדא דבת שבע - לא אשגח ביה. אמר ליה קודשא בריך הוא: "אנת אנשית ליה! אנא אדכרנא לך!". מיד מה כתיב? (ש"ב יב ז) אתה האיש! כה אמר ה' אתה האיש דלא דכרת ליה! אתה האיש דאנשית ליה! ובמה אודע ליה? בדינא!
ה אוף הכא - קודשא בריך הוא קאמר הודע אליו חטאתו אשר חטא! ושפיר מלה והכי הוא! דלא כתיב "או נודע אליו" כמה דכתיב או נודע כי שור נגח הוא (שמות כא לו). ומאן דקאים בליליא למלעי באורייתא - אורייתא קא מודעא ליה חוביה ולא באורח דינא! אלא כאימא דאודעא לברה במלה רכיך, והוא לא אנשי ליה, ותב בתיובתא קמי מאריה.
ו ואי תימא - דוד דהוה קם בפלגא ליליא - אמאי אתערו עליה בדינא?! אלא שאני דוד דאיהו עבר במה דאתקשר. ובעא דינא. ובמה דעבר אתדן. הוא חטא לקבליה דמלכותא קדישא ולגבי ירושלם קדישא, ובגין דא אתתרך מירושלם ומלכותא אעדיו מניה עד דאתתקן כדקא יאות.
ז אמר רבי יהודה: מהו דקודשא בריך הוא אעניש ליה לדוד על ידא דבריה, דכתיב הנני מקים עליך רעה מביתך (ש"ב יב יא)? אמר רבי יוסי: הא אוקימנא! בגין דאי יקום עליה בר נש אחרא לא ירחם עליה! אמר ליה: והא אבשלום בעא לקטלא לאבוי בכמה עיטין בישין דבר עליה יתיר מבר נש אחרא! אמר ליה: לא שמענא.
ח אמר ליה: אנא שמענא! דוד חטא בבת שבע סתם. אמר קודשא בריך הוא "ליתי ברא דבת אל נכר, וינקום נקמתא!". ומאן איהו? דא אבשלום, דברה דיפת תואר הוה מקְרָבָא. מכאן אוליפנא - מאן דנטיל אתתא דא בקְרָבָא וחמיד בה - לסוף נפיק מינה בן סורר ומורה. מאי טעמא? בגין דעד כען לא פסקה מינה זוהמא, והא אוקמוה.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0