פרק טו: ח״א קפו ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א וירא שם יהודה בת איש כנעני וכי כנעני הוה, אלא הא אוקמוה חברייא, ותהר ותלד בן ויקרא את שמו ער, תלת בנין הוו ליה ליהודה, ולא אשתארו מנייהו בר חד ודא הוא שלה.
ב רבי אלעזר ורבי יוסי ורבי חייא הוו אזלי בארחא, אמר רבי יוסי לרבי אלעזר, אמאי כתיב בבנוי דיהודה בקדמאה, ויקרא את שמו ער, ובתרין אחרנין כתיב ותקרא את שמו אונן, ותקרא את שמו שלה,
ג א"ל תא חזי, האי פרשתא רזא עלאה איהו, וכלא איהו כדקא חזי. וירד יהודה מאת אחיו דהא אתכסיא סיהרא, ונחתת מדרגא דמתקנא לגו דרגא אוחרא, דאתחבר ביה חויא, כמה דאת אמר ויט עד איש עדלמי ושמו חירה,
ד ותהר ותלד בן ויקרא את שמו ער, ואיהו רע, וכלא חד, דאתיא מסטרא דיצר הרע. ובגין כך כתיב ויקרא את שמו, ולא כתיב ויקרא שמו, ביעקב כתיב ויקרא שמו, דקב"ה קרא ליה יעקב, והכא את לאסגאה דרגא אחרא, דזוהמא דמסאבא אתיליד, ודא הוא ער, רע, וכלא חד,
ה לבתר לא אתבסם אתרא, עד דאתא שלה דהוה עקרא דכלהו, מה כתיב ויהי ער בכר יהודה רע בעיני ה', כתיב הכא רע, וכתיב התם (בראשית ח יא) כי יצר לב האדם רע מנעוריו, רע דאושיד דמין, אושיד זרעא על ארעא, ובגין כך וימיתהו ה', מה כתיב בתריה,
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0