ח״א קעב ע״א

פרק יא: ח״א קעב ע״א

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א ויעקב נסע סכותה, ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכות, על כן קרא שם המקום סכות. רבי חייא פתח ואמר (תהלים קכז א) שיר המעלות לשלמה אם ה' לא יבנה בית וגו' אם ה' לא ישמר עיר וגו'; תא חזי בשעתא דסליק ברעותא דקב"ה למברי עלמא, אפיק מבוצינא דקרדינותא חד קטורא, ואתלהיט מגו חשוכא, ואשתאר בסליקו ונחתא לתתא, ההיא חשכה להיט (ואתלהיט) במאה שבילין, אורחין דקיקין רברבן, ואתעביד ביתא דעלמא,
ב האי ביתא איהו גו אמצעיתא דכלא, כמה פתחין ואדרין ליה סחור סחור, דוכתין עלאין קדישין, תמן מקנני צפרי שמיא, כל חד וחד לזיניה. בגוויה נפיק חד אילנא רברבא ותקיף, עפייה ואנביה סגי, מזונא לכלא ביה, ההוא אילנא סליק לענני שמיא, ואתטמר בין תלת טורין, מתחות אלין תלת טורין נפיק, סליק לעילא נחית לתתא,
ג האי ביתא אתשקייא מניה, וגניז בגוויה כמה גנזין עלאין דלא אתידעו, בדא אתבני האי ביתא ואשתכלל. ההוא אילנא אתגלייא ביממא ואתכסיא בליליא, והאי ביתא שלטא בליליא ואתכסיא ביממא,
ד בשעתא דעאל חשוכא ואתקטיר ביה שלטא, וכל פתחין סתימין מכל סטרין, כדין כמה רוחין פרחין באוירא, תאיבין למנדע ולמיעל ביה, ועאלין בין אינון צפורין, ונטלין סהדותא, ושטיין וחמאן מה דחמאן,
ה עד דאתער ההוא חשוכא דאתקטיר ביה, ואפיק חד שלהובא, ובטש בכל פטישין תקיפין, ופתח פתחין, ובקע טנרין, סלקא ונחתא ההוא שלהובא ובטש בעלמא, ואתער קלין לעילא ותתא,
ו כדין חד כרוזא סליק, ואתקטיר באוירא וקרי, ההוא אוירא נפקא מגו עמודא דעננא דמדבחא פנימאה, וכד נפקא אתפשט בארבע סטרי עלמא. אלף אלפין קיימין מסטרא דאיהו שמאלא, ורבוא רבוון קיימין מסטרא דאיהו ימינא, וכרוזא קאים בקיומיה, קרא בחיל ואכריז, כדין כמה אינון דמתקני שירתא, ופלחין פולחנא, ותרין פתחין פתיחו, חד לסטר דרומא וחד לסטר צפון,
ז סלקא האי ביתא ואתיהיבת ואתקטרת בין תרין סטרין, ושירין מזמרן, ותושבחן סלקין, כדין עאל מאן דעאל בלחישא, וביתא מתלהטא בשית נהורין, נהרין זיוא לכל סטר, ונהרין דבוסמא נפקין, ואתשקיין כל חיות ברא כמה דאת אמר (תהלים קד יא) ישקו כל חיתו שדי ישברו פראים צמאם וגו', וזמרין עד דסלקא צפרא, וכד סלקא צפרא, כדין ככביא ומזלי שמיא וחיליהון כלהון משבחן ואמרי שירתא, כמה דאת אמר (איוב לח ז) ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלהי"ם.
ח תא חזי (תהלים קכז א) אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו, אם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר. אם ה' וגו' דא מלכא עלאה, דאיהו בונה להאי ביתא תדיר, ואתקין ליה, אימתי, כד סלקין רעותין פולחנין מתתא כדקא יאות.
ט אם ה' לא ישמר עיר אימתי? בשעתא דאתחשכא ליליא, וסטרין מזיינין שראן, ושטאן בעלמא, ופתחין סתימין, ואתנטיר מכל סטרין, דלא יקרב ביה ערל ומסאבא, כמה דאת אמר (ישעיה נב א) לא יוסיף יבא בך עוד ערל וטמא, דזמין קב"ה לאעברא לון מעלמא,
י מאן ערל ומאן טמא, אלא כלא חד, ערל וטמא דא הוא דאתפתא ביה ואזיל אבתריה אדם ואנתתיה, וגרימו מותא לכל עלמא, ואיהו דמסאיב האי ביתא, עד ההוא זמנא דיעבר ליה קב"ה מעלמא, בגין כך אם ה' לא ישמר עיר, שוא ודאי.
יא תא חזי ויעקב נסע סכתה אתנטיל לקבלא חולקיה דמהימנותא, מה כתיב לעילא, וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה, וכתיב ויעקב נסע סכתה, אלא כל חד אתפרש לסטרא דיליה, עשו לסטרא דשעיר, מאן שעיר, דא היא אשה זרה אל נכר, ויעקב נסע סכתה, דא מהימנותא עלאה.
יב ויבן לו בית כמה דאת אמר (שם ב ה) בית יעקב, א"ר אלעזר, דאתקין תפלת ערבית כדקא יאות, ולמקנהו עשה סכת, שאר סכת לנטרא לון, ודא הוא חולקיה,
יג וכדין ויבא יעקב שלם, שלם מכלא ואוקמוה, וכתיב (תהלים עו ג) ויהי בשלם סוכו וגו' ואוקמוה, וכלא רזא חדא, כדין אתחבר עמיה מהימנותא כד הוה שלים, כד אתעטר בדוכתיה דאתחזי ליה, וכדין האי סכה אתעטרת בהדיה. דהוה שלים מאבהן, דהוה שלים מבנוי, ודא הוא שלם, שלם לעילא שלם לתתא, שלם בשמיא שלם בארעא, שלם לעילא דאיהו כללא דאבהן, תפארת ישראל, שלם לתתא בבנוי קדישין, שלים בשמיא שלים בארעא, וכדין ויהי בשלם סכו ואוקמוה. מיד מה כתיב, ותצא דינה בת לאה, ואוקמוה חברייא,

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0