ח״ג קפא ע״א

פרק ה: ח״ג קפא ע״א

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א פתח ר' שמעון ואמר: המשלח מעינים בנחלים וגו' ישקו כל חיתו שדי וגו' (תהלים קד י יא). הני קראי דוד מלכא ברוחא קדישא אמרן ואית לאסתכלא בהו. תא חזי בשעתא דחכמתא עלאה בטש בגליפוי - אע"ג דהיא טמירא בכל סטרין - פתח ואתנגיד מניה חד נהרא מליא בתרעין עלאין.
ב כמבועא דמקורא דמיא דמלי קוזפא רבא מניה ומתמן אתמשכן מבועין דנחלין ונהרין בכל סטר. כך האי! בחד שביל דקיק דלא אתיידע - משיך ונגיד ההוא נהר דנגיד ונפיק וממלי לההוא נחלא עמיקא, ומתמן אתמשכאן מבועין ונחלין ואתמליין מניה. הדא הוא דכתיב המשלח מעינים בנחלים וגו' - אלין נהרי עלאי קדישא דאפרסמונא דכייא. וכלהו אתשקיין כחד מההוא נביעא דנחלא עלאה קדישא דנפיק ונגיד.
ג לבתר ישקו כל חיתו שדי - היינו דכתיב ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים (בראשית ב י). הני ד' ראשין אלין אינון חיתו שדי - כללא דכל אינון משריין וכל אינון חיילין דאחידן בהו. שָׂדָי - אל תקרי שָׂדָי אלא שדי - דהוא נטיל ואשלים שמא מיסודא דעלמא.
ד ישברו פראים לצמאם - אלין אינון דכתיב בהו והאופנים ינשאו לעומתם כי רוח החיה באופנים (יחזקאל א כ). מאן חיה אלא אלין חיתו שדי! ארבע אינון, וכל חד וחד לחד סטרא דעלמא. וההוא אקרי חיה. ואופנים לקביל כל חד וחד. ולא אזלין אלא מרוח דההיא חיה דאזיל עלייהו. וכד אלין מתשקיין מההוא שקיו עלאה - כל שאר חיילין אחרנין אשתקיין ואתרוון ומשתרשן בשרשייהו, ואתאחדן אלין באלין בדרגין ידיען. הדא הוא דכתיב עליהם עוף השמים ישכון וגו' (תהלים קד יב). משקה הרים מעליותיו וגו' (תהלים קד יג) - אלין שאר דרגין עלאין.
ה לבתר כל דא - מפרי מעשיך תשבע הארץ לתתא, וכל עלמין כולהו חדאן ומתברכן. דא בשעתא דברכאן משתכחי משקיו דנחלא, עמיקא דכלא.
ו ובשעתא דעלמא יתיב בדינא - ברכאן לא משתכחן לנחתא בעלמא, וכדין אסתאב מקדש. וכמה חבילי טריקין משתכחי בעלמא ושראן על בני נשא, ומסאב ההוא רוחא להו. כבר נש דגוע ורוח מסאבא שריא עליה - הכי נמי שריא למאן דיקרב בהדיה!
ז הדא הוא דכתיב תסתיר פניך יבהלון וגו' (תהלים קד כט). האי קרא מאי קא מיירי? אלא תסתיר פניך יבהלון - דהא לא אתשקיין לאשתכחא ברכאן לעלמין. תוסף רוחם יגועון - ואתער רוחא אחרא מסטר שמאלא ורוח מסאבא שריא על בני נשא על אינון דמיתין ומאן דקאים בהדייהו, ועל שאר בני נשא. מאי אסוותא דלהון? הא דכתיב ואל עפרם ישובון - דא עפר שריפת החטאת בגין לאתדכאה ביה. והיינו רזא הכל היה מן העפר - ואפילו גלגל חמה.
ח לבתר דמהדרן להאי עפר בגין לאתדכאה ביה - מתעבר רוחא מסאבא ואתער רוחא אחרא קדישא ושארי בעלמא. הדא הוא דכתיב תשלח רוחך יבראון (תהלים קד ל) - ויתסון באסוותא עלאה דרוחא אחרא. ותחדש פני אדמה - דהא אתדכיאת אתתא לבעלה, וחדתותי דסיהרא אשתכח, ועלמין כלהו מתברכאן. זכאה חולקהון דישראל דקב"ה יהיב לון עיטא דכלא אסוותא בגין דיזכון לחיי עלמא דאתי, וישתכחו דכיין בהאי עלמא קדישין לעלמא דאתי! עלייהו כתיב וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם (יחזקאל לו כה):

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0