ח״ב פא ע״א

פרק יט: ח״ב פא ע״א

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א אמר רבי אבא, כתיב וכל העם ראים את הקולות - "רואים", "שומעים" מבעי ליה? אלא הכי תנינן, אינון קלין הוו מתגלפי בההוא חשוכא ועננא וקבלא, ומתחזיין בהו כמה דאתחזי גופא, וחמאן מה דחמאן ושמעין מה דשמעין, מגו ההוא חשוכא וקבלא ועננא, ומגו ההוא חיזו דהוו חמאן, הוו נהירין בנהירו עלאה, וידעין מה דלא ידעו דרין אחרנין דאתו בתרייהו,
ב וכלהו הוו חמאן אפין באפין, הדא הוא דכתיב (שם ד) פנים בפנים דבר ה' עמכם. ומאן הוו חמאן? תאני רבי יוסי, מנהירו דאינון קלן, דלא הוה קול דלא הוה נהיר בנהירו, דמסתכלי ביה כל גניזין וכל טמירין וכל דרין דייתון עד מלכא משיחא, ובגיני כך כתיב וכל העם ראים את הקולת, ראים ראיה ממש.
ג אמר רבי אלעזר, וכל העם ראים, ראים כמה דאמינא, דחמו מנהירו דאינון קלן מה דלא חמו דרין בתראין אחרנין. את הקולת כמה דאת אמר (ישעיה ו א) וארא את ה', "וארא ה'" לא כתיב אלא "את ה'", אוף הכא "וכל העם ראים הקולת" לא נאמר אלא "את הקולת".
ד כגוונא דא את השמים ואת הארץ, דהא אתין דבאורייתא לאסתכלא באורייתא (נ"א בחכמתא) אתייהיבו. כבד את אביך ואת אמך, (משלי ג ט) כבד את ה' מהונך, וכלהו לאתכללא בהו מלה אחרא. אוף הכא את הקולת לאסגאה ההוא קלא אחרא לתתא, דכניש לון לגביה מה דנפיק מנייהו, דביה חמאן ומסתכלן בחכמתא עלאה כל גנזין עלאין, וכל רזין טמירין וסתימין, מה דלא אתגלייא לדרין בתראין דאתו בתריהון, ולא לדרין דייתון לעלמין עד זמנא דייתי מלכא משיחא, דכתיב (ישעיה נב ח) כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון. ואת הלפידים, בקדמיתא ברקים, והשתא לפידים, כלא חד, אבל מדאתתקנו בתקונוי לאתחזאה אתקרון הכי.
ה ואת קול השופר תאני רבי יצחק, כתיב (תהלים סב יב) אחת דבר אלהי"ם שתים זו שמעתי, כמה דאת אמר אנכי ולא יהיה לך.
ו אמר רבי יהודה "קול בשפר" מבעי ליה? "השפר" למה? אלא ההוא קול דאקרי שופר, דכתיב (ויקרא כה ט) והעברת שופר תרועה בחדש השביעי בעשור לחדש ביום הכפורים, בדא אתברי שופר.
ז אמר רבי יוסי, מה שופר אפיק קלא אשא ורוחא ומיא אוף הכא כלא אתכליל בהאי, ומדא נפקין קלין אחרנין.
ח אמר רבי אלעזר, קול דנפיק משופר, דמשמע דשופר חד וקול נפיק מניה, ושופר בקיומיה שכיח, ובגיני כך כתיב קול השפר.
ט רבי יהודה אמר הכי: קול השפר, "השפר" כתיב חסר, כמה דאת אמר (דניאל ו ב) שפר קדם דריוש, (דניאל ד כז) מלכי ישפר עלך, (דניאל ג לב) שפר קדמי להחויא.
י רבי שמעון אמר, קול השפר - אתרא דקלא נפיק מניה אקרי שופר. תו אמר רבי שמעון, תא חזי קול השופר אתרא דקלא, היינו דכתיב (דברים ח ג) כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם. מאי "מוצא פי ה'"? דא קול (ס"א דנפיק משופר והאי קול) השופר, הוא רב מכל שאר קלי תתאי, ותקיפא מכלהו, דכתיב וקול שפר חזק מאד, ועל כל שאר קלין לא אתמר חזק מאד, (נ"א אמר רבי שמעון) בהאי קול השופר תליא כלא, ודא הוא דאקרי קול גדול, דכתיב קול גדול ולא יסף, ואקרי (מ"א יט יב) 'קול דממה דקה', נהירו דבוציני, דהוא זך ודקיק וזכיך ונהיר לכלא.
יא דממה - מהו דממה? אמר רבי שמעון דבעי בר נש למשתוקא מניה ולמחסם פומיה, כמה דאת אמר (תהלים לט ב) אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום, דממה איהי שתוקא דלא אשתמע לבר, וירא העם וינעו ויעמדו מרחק, דחמו מה דחמו, וינעו, כמה דאת אמר (ישעיה ו ה) וינועו אמות הספים מקול הקורא.
יב תאנא, מה כתיב ביה ביחזקאל, כד חמא גבורן נימוסי קודשא בריך הוא, דכתיב (יחזקאל א ג) וארא והנה רוח סערה באה וגו', רוח סערה אמאי? אמר רבי יוסי, לתברא ארבע מלכוון. אמר רבי יהודה, תנינא רוחא רבא דאתער בנימוסי גבורה דלעילא, באה מן הצפון, מצפון לא כתיב, אלא מן הצפון, ההוא דאשתמודע לעילא, ההוא דטמיר וגניז לעילא.
יג ענן גדול, ואש מתלקחת, דהוה אחיד ביה, (ס"א ולא אחיד אחיד בסטרוי וכו') ולא הוה אחיד בסטרוי לאתערא דינא, דתנינן תלת זמנין ביומא, ינקא ההוא דינא קשיא בקרדיטי גליפין מסטרא דגבורה, הדא הוא דכתיב ואש מתלקחת, בגין לאתערא בעלמא,
יד ומה מבסם ליה, ההוא דכתיב ביה ונגה לו סביב, דההוא זיהרא דאסחר ליה מכל סטרוי מבסם ליה ומתקין ליה, בגין דלא להוי דינא קשיא וייכלון בני נשא למסבליה.
טו ומתוכה כעין החשמל (שם ד). "ומתוכה" ומגווה. "כעין החשמל" - מאי חשמל? אמר רבי יהודה חיות אשא ממללא.
טז תאנא אמר רבי יוסי, חשמל, מה דהוה לבא לאשא, דכתיב מתוך האש כעין החשמל, ולא החשמל, מתוך האש, מגו אשא, דאיהי לגו באשא, כעין החשמל, דאיהו בתר ארבע דרגין, דכתיב רוח סערה ענן גדול ואש מתלקחת ונגה לו סביב, ומתוכה כעין החשמל מתוך האש, ההוא דכתיב ביה ואש מתלקחת.
יז תניא רבי יוסי בר רבי יהודה אמר, חמו ישראל הכא מה דלא חמא יחזקאל בן בוזי, וכלהו אתדבקו בחכמתא עלאה יקירא, חמשה דרגין דקלין חמו ישראל בטורא דסיני, ובחמשה דרגין אלין אתייהיבת אורייתא, דרגא חמישאה הוא דכתיב קול השפר, יחזקאל לקבליהון חמא חמשה דרגין דאינון לבר מאלין, דאינון רוח סערה, ענן גדול, ואש מתלקחת, ונגה לו סביב, ועין החשמל.
יח אמר רבי אלעזר, בישראל כתיב (דברים ה ד) פנים בפנים דבר ה' וגו', ביחזקאל כתיב, כעין, ודמות, כמאן דחמי בתר כותלין סגיאין, כמאן דחמי בר נש בתר כותלא. אמר רבי יהודה, מה דחמו ישראל לא חמא נביאה אחרא, כל שכן מה דחמא משה דלא חמא נביאה אחרא, (ס"א כ"ש בר נש אחרא), זכאה חולקיה, דכתיב ביה (שמות לד כח) ויהי שם עם ה', ולא בחיזו אחרא, כמה דכתיב (במדבר יב ח) ומראה ולא בחידות.
יט אמר רבי יוסי, תא חזי כתיב (יחזקאל א ג) היה היה דבר ה', נבואה לשעתא היתה. רבי יהודה אמר, לקיומא הוא דאתא, דאצטריך למהוי בגיניהון דישראל, לאשתמודעא דהא לא שביק לון קודשא בריך הוא, ובכל אתר דמתפזרין ישראל בגלותא עמהון הוא שריא.
כ אמר רבי אלעזר, היה היה דחמא ולא חמא, דקאים באינון מלין ולא קאים, הדא הוא דכתיב וארא כעין חשמל, ולא חשמל, אבל ישראל מה כתיב בהו, וכל העם ראים את הקולת, כל חד וחד חמא כדקא חזי ליה,
כא דתניא כל חד וחד הוו קיימין שורין שורין, תחומין תחומין, וכדקא אתחזי להו חמו כל חד וחד. [כאן שייך מה שבסוף הספר סימן א] אמר רבי שמעון, רישי דעמא בלחודייהו, רישי דשבטין בלחודייהו, נוקבי בלחודייהו, חמש דרגין לימינא, וחמש דרגין לשמאלא, הדא הוא דכתיב (דברים כט ט) אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלהיכ"ם, ראשיכם, שבטיכם, זקניכם, ושוטריכם, כל איש וגו', הא חמש דרגין לימינא. וחמש דרגין לשמאלא מאן אינון, היינו דכתיב (שם י), טפכם, נשיכם, וגרך אשר בקרב מחניך, מחטב עציך, עד שאב מימיך, הא חמש דרגין לשמאלא,
כב כלהו דרגין אתתקנו כגוונא דלעילא, לקבליהון ירתו ישראל אחסנת עלמין עשר אמירן, דבהו תליין כל פקודין, וכל זכוון, וכל ירותת אחסנא, דאינון חולקא טבא דישראל.
כג תאנא, בההיא שעתא דקודשא בריך הוא אתגלי בטורא דסיני, הוו חמאן כל ישראל כמאן דחמי נהורא בעשישתא, ומההוא נהורא הוה חמי כל חד וחד מה דלא חמא יחזקאל נביאה,
כד מאי טעמא, משום דאינון קלין עלאין אתגליאו (נ"א אתגליפו) בחד כמה דאמינא, דכתיב וכל העם רואים את הקולת, אבל ביחזקאל שכינתא אתגלי ברתיכוי ולא יתיר, והוה חמי כמאן דחמי בתר כותלין סגיאין.
כה אמר רבי יהודה, זכאה חולקא דמשה דכתיב ביה וירד ה' על הר סיני ויקרא ה' למשה, זכאה דרא דכתיב ביה וירד ה' לעיני כל העם על הר סיני.
כו תא חזי, כתיב (דברים לג ב) מימינו אש דת למו, דהא מימינא אתגלי מה דאתגלי. מה בין האי להאי? אמר רבי יוסי, הכא בסיני רישא וגופא דמלכא, דכתיב (ש"ב כב י) ויט שמים וירד, ובאתר דאית רישא אית גופא, אבל ביחזקאל כתיב, (יחזקאל א ג) ותהי עליו שם יד ה', דאתגלי ידא ולא גופא, ותנינן אפילו בידא יד ה' עלאה, יד ה' תתאה.
כז תא חזי כתיב נפתחו השמים ואראה מראת אלהי"ם, מראת כתיב חסר, לאחזאה דבגין שכינתא קאמר, דהא ואראה מראת חסר, מראה חד, אמר רבי ייסא וכי שכינתא לאו כלא, אמר רבי יוסי לא דמי רישא דמלכא לרגלוי דמלכא, אף על גב דכלא הוי בגופא דמלכא.
כח תא חזי בישעיהו כתיב, (ישעיה ו א) ואראה את ה', ביחזקאל כתיב ואראה מראת אלהי"ם הכא 'את' התם 'מראת'. מה דחמא דא חמא דא. זכאה חולקיה דמשה דלא הוה נביאה מהימנא שלימא כוותיה.
כט וארא את ה' "את" דייקא, ואראה מראת אלהים "מראת" דייקא, ובדרגא חד הוו. אי הכי אמאי לא פריש ישעיה כולי האי? אמר רבי יוסי: דא כליל, דא פריש. מאי טעמא פריש כולי האי יחזקאל? אלא כלא אצטריך בגיניהון דישראל, דינדעון חביבותא דחביב להו קודשא בריך הוא, דשכינתיה ורתיכוי אתיין לדיירא בינייהו בגלותא.
ל אמר רבי חייא בארץ כשדים והא כתיב (ישעיה כג יג) הן ארץ כשדים זה העם לא היה, אמאי אתגלי שכינתא תמן? אי תימא בגיניהון דישראל, הוה טב דתשרי שכינתא בגווייהו ולא יתגלייא. אלא הכי תאנא, אי לאו דאתגלייא לא הוו ידעין,
לא והא דאתגלייא, מה כתיב על נהר כבר - על מייא, באתר דלא יסתאב ולא שריא מסאבותא, וההוא נהרא הוה חד מארבע נהרין דנפקין מגנתא דעדן דכתיב על נהר כבר, מאי "כבר"? דכבר הוה מאתר דשכינתא שריא עלוי, וכתיב ותהי עליו שם יד ה' 'שם' ולא באתר אחרא.
לב אמר רבי חייא כתיב ומתוכה דמות ארבע חיות, וזה מראיהן, דמות אדם להנה - תאנא ברזא עלאה, ארבע חיוון אית דאינהו לגו בגו היכלא קדישא, ואינון קדמאי עתיקין דעתיקא קדישא, כללא דשמא עלאה, ויחזקאל חמא דמות דרתיכין עלאין, דהא הוא חמא מאתר דלא הוה נהיר כל כך, תאנא כגוונא דלעילא אית לתתא מינייהו, וכן בכלהו עלמין, כלהו אחידן דא בדא ודא בדא.
לג ואי תימא לעילא יתיר חמא, תנינן משה חמא מאספקלריא דנהרא, וכלהו נביאי לא חמו אלא מגו אספקלריא דלא נהרא, דכתיב ואראה מראת אלהי"ם וכתיב (במדבר יב ו) אם יהיה נביאכם, ה' במראה אליו אתודע וגו', לא כן עבדי משה וגו', וכתיב פה אל פה אדבר בו.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0