פרק ב: ח״ג ערז ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א כי ימצא איש נערה בתולה אשר לא אורשה וגו' (דברים כב כח) - פקודא דא לדון במפתה חמשים כסף - הדא הוא דכתיב כי ימצא איש נערה בתולה אשר לא אורשה. אלין ישראל מסטרא דשכינתא אתקריאו 'בת'. ותפשה ושכב עמה ונמצאו ונתן לאבי הנערה חמשים כסף ולו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה כל ימיו (דברים כב כח כט). רבנן וכל מארי מתיבתא! איש - אלין ישראל מסטרא דקוב"ה. ותפשה בקשורא דתפלין, ותפשה בכנפי מצוה, אשר לא אורשה - בת יחידה דא נשמה. ושכב עמה בצלותא דשכיבא בהשכיבנו. ונתן לאבי הנערה חמשים כסף - כ"ה כ"ה אתוון דיחודא.
ב קום רעיא מהימנא! דודאי מאן דאשתדל בהלכה שלא לשמה ורווח הלכה - ודאי בתפישה איהי לגביה. ועם כל דא אוקמוה לעולם יעסוק אדם בתורה אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה. והאי 'הלכה' מסטרא דנער טוב דאתפרש מאילנא דטוב ורע דאיהי איסור והיתר טומאה וטהרה כשר ופסול. ועל שם 'נער' אתקריאת איהי 'נערה' דעתיד לקיים בה וְיִנָּעֲרוּ רְשָׁעִים מִמֶּנָּה (איוב לח יג), דאינון איסור טמא ופסול, סמאל ומשרייתיה.
ג דבר אחר: כי ימצא איש נערה בתולה - אלין ישראל דכתיב כי נער ישראל ואוהבהו (הושע יא א). נער מסטרא דמטטרו"ן. ואין איש אלא קוב"ה שנאמר ה' איש מלחמה (שמות טו ג). כי ימצא איש נערה בתולה - בתולת ישראל דאתמר בה נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל (עמוס ה ב) - הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר (הושע ב טז). ולבתר אפתח לון חמשין תרעין דחירו דאינון חמשין תרעין דרחמי מסטרא דאברהם אבוהון. והאי איהו ונתן לאבי הנערה חמשים כסף, וכסף מדרגא דחסד, דרגא דאברהם.
ד דבמפקנו דמצרים - חמשין תרעין דחירו אפתח לון מסטרא דדינא דשמאלא, דאיהו אדני, דתמן דן אנכי - קדם דינא דן אנכי ולבתר נפקו. אבל בפורקנא בתרייתא - וברחמים גדולים (ישעיהו נד ז) - מסטרא דאברהם. ו'גדולה' דרגא דאברהם. דבינה תמן איהי יד הגדולה, תמן איהי חמשים כסף. ולבתר לא יוכל לשלחה בגלותא כל ימיו בגין דלו תהיה לאשה כמה דאתמר וארשתיך לי לעולם (הושע ב כא). וקרא אחרינא כי בועליך עושיך ה' צבאות שמו (ישעיהו נד ה), לא יאמר לך עוד עזובה (ישעיהו סב ד) - דאף על גב דשכינתא איהי בגלותא קב"ה לא זז מנה.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0