פרק ל: ח״ג רפג ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א הכי בגוונא דא מצה - בה מזמנין לשבעת יומין דפסח. מזמנין לשבעת יומין דסוכות בשבעה מיני דאינון לולב ואתרוג וג' הדסים וב' בדי ערבה. שבועות - קראן לון באורייתא. ראש השנה - ביומא דדינא. כל חד במיניה.
ב כל מאן דקרא כל דרגא במיניה - יתקיים ביה אז תקרא וה' יענה (ישעיהו נח ט). אז - ז' יומין דסוכות וחג שמיני עצרת. אז - מצה וז' יומין דפסח. אז - סוכה וז' מינין דלולב דאינון שלש הדסים ושני ערבות לולב ואתרוג. וכלילן בד' - הא חד סרי כחושבן ה"ו. וצריך לומר הלל עלייהו - הללויה - לאשלמא שם ה'.
ג וצריך לסלקא לה במחשבה בד' מינין - הדא הוא דכתיב אמרתי אעלה בתמר (שיר ז ט) - אעלה - א'תרוג ע'רבה ל'ולב ה'דס. ומחשבה שמא מפרש - אשתלים בה י"ד, כגוונא די"ד פרקין דידא דימינא דביה צריך לנטלא לולב. והרי מתן תורה - שבועות - שבעה בשבעה - י"ד. בראש השנה - י"ד - בקול השופר ובעשר שופרות כדאוקימנא לעילא.
ד בפסח - איהי שכינתא יד הגדולה מסטרא דחסד. בראש השנה - איהי יד החזקה מסטרא דגבורה. במתן תורה - יד רמה מסטרא דעמודא דאמצעיתא. ותלת זמנין י"ד - מ"ב. ותלת אבהן דתליין מנייהו - סלקין חמשה וארבעים כחושבן יו"ד ה"א וא"ו ה"א. (פקודא ליתן מחצית השקל - פרשת כי תשא דף קפ"ז ע"ב) ברוך ה' לעולם אמן ואמן. ימלוך ה' לעולם אמן ואמן.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0