פרק ה: ח״ב קפח ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א פתח רבי יוסי ואמר: הן יבושו ויכלמו כל הנחרים בך וגו' (ישעיה מא יא) - זמין קודשא בריך הוא למעבד לישראל כל אינון טבאן דקאמר על ידי נביאי קשוט, וישראל סבלו עליהון כמה בישין בגלותהון. ואלמלא כל אינון טבאן דקא מחכאן וחמאן כתיבין באורייתא - לא הוו יכלין למיקם ולמסבל גלותא.
ב אבל אזלין לבי מדרשות, פתחין ספרין וחמאן כל אינון טבאן דקא מחכאן, וחמאן כתיבין באורייתא דאבטח לון קודשא בריך הוא עלייהו, ומתנחמין בגלותהון. ושאר עמין מחרפין ומגדפין לון ואמרי אן הוא אלהכון?! אן אינון טבאן דאתון אמרין דזמינין לכון?! וכי כל עמין דעלמא יכספו מנייכו?!.
ג הדא הוא דכתיב שמעו דבר ה' החרדים אל דברו, אמרו אחיכם שונאיכם וגו' (ישעיהו סו ה). מאי החרדים אל דברו? אינון דסבלו כמה בישין, כמה שמועות שמעי, אלין על אלין ואלין בתר אלין, וחרידו עליהון. כמה דאת אמר כי וגו' קול חרדה שמענו פחד ואין שלום וגו' (ירמיה ל ה). אינון חרדים תדיר אל דברו כד אתעביד דינא.
ד אמרו אחיכם שונאיכם - אלין אינון אחוכון בני עשו. מנדיכם - כמה דאת אמר סורו טמא קראו למו (איכה ד טו), דלית עמא דקא מבזין לון באנפי ומרקקין באנפייהו לישראל כבני אדום, ואמרי "כלהו מסאבין כנדה". ודא איהו מנדיכם. למען שמי יכבד ה' - "אנן בנוי דאל חי, די בָָּן יתייקר שמיה. אנן שלטנין על עלמא בגין ההוא דאקרי גדול" - עשו בנו הגדול (בראשית כז א), ובשמא דא אקרי קודשא בריך הוא גדול - גדול ה' ומהולל מאד (תהלים קמה ג). "אנן בני הגדול ואיהו גדול - ודאי למען שמי יכבד ה'".
ה "אבל אתון זעירין מכלא - יעקב בנה הקטן (בראשית כז ו) כתיב. אן הוא אלהכון? אן הוא אינון טבאן דיכספון כל עממיא מחדוה דלכון? מאן יתן ונראה בשמחתכם כמה דאתון אמרין!". והם יבושו - רוח הקדש אומר והם יבושו כמאן דתלי קללתא באחרא. בגין דאתון אמרין דכדין יבושו ויכלמו - ובגין דא רוח קדשא הוה אמר מלה הכי. ועל דא - הן יבושו ויכלמו כל הנחרים בך (ישעיהו מא יא). מאי כל הנחרים בך? דאתקפו נחיריהון ברוגזא עלך בגלותא דא. בההוא זמנא יבושו ויכלמו מכל טבין דיחמון להון לישראל.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0