פרק ח: ח״ב קצ ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א אליהו מה כתיב ביה? ויבא וישב תחת רתם אחד וגו' (מלכים א יט ד). אמר: מאריה דעלמא! אתתא חדא שדרת לון לישראל ודבורה שמה, דכתיב והיא יושבת תחת תמר דבורה (שופטים ד ה) - דא הוא רתם. ואהדרת לון למוטב, דכתיב עד שקמתי דבורה (שופטים ה ז). ואנא עאלית בינייהו ואכרזית קמייהו, ולא יכילנא.
ב עד דהוה יתיב, אתגלי עליה קודשא בריך הוא. אמר ליה מה לך פה אליהו? בקדמיתא קא הוית מקטרגא ומקני על ברית, ומדחמינא בך דקנית עלי בההוא ברית - נטלית ליה ברעו דמשה ויהיבנא לך, עד דמשה הוה אמר הנני נותן לו את בריתי שלום (במדבר כה יב). השתא דאיהו דילך, לא אתחזי לך לקטרגא עלוי. הוה לך למשבק קנוייך לי, כמה בקדמיתא דהוה דילי, שבקנא ליה לידא אחרא ולא קטריגנא עלוי.
ג מה לך פה - מאי פה? ברית קיימא, פה ה' איהו. כיון דלא בעאת לשבקא לי - פומך אתברי באתר דההוא פומא. תנן, בההיא שעתא אתעבר מניה ההוא נבזבזא דיהב ליה משה, דתנן מאי דכתיב וילך בכח האכילה ההיא...עד הר האלהי"ם חורבה (מלכים א יט ח)? למתבע מתמן. וכי מתמן הוה בעי? אלא למתבע כמלקדמין מההוא דירית בהר האלהי"ם ברית דא. פנחס הוא אליהו ודאי בדרגא חדא. אמר ליה משה, לית אנת יכיל לקבלא מנאי, אלא זיל לינוקייהו דישראל ומאינון תרווח, ואינון יהבי לך. וכך הוא עביד.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0