פרק ב: ח״א עז ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א רבי יוסי פתח (תהלים פד ב) מה ידידות משכנותיך ה' צבאות, כמה אית לון לבני נשא לאסתכלא בפולחנא דקב"ה, דהא כל בני נשא לא ידעי ולא מסתכלי על מה קאים עלמא, ואינון על מה קיימין. דכד ברא קב"ה עלמא עבד שמיא מאש וממים מתערבין כחדא, ולא הוו גלדי ולבתר אגלידו וקיימי ברוחא עלאה ומתמן שתיל עלמא לקיימא על סמכין ואינון סמכין לא קיימין אלא בההוא רוחא, ובשעתא דההוא רוחא אסתלק, כלהו מרפפין וזעין, ועלמא ארתת, הה"ד (איוב ט ו) המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון, וכלא קאים על אורייתא, דכד ישראל משתדלי באורייתא מתקיים עלמא, ואינון קיימין וסמכין קיימין באתרייהו בקיומא שלים.
ב תא חזי בשעתא דאתער פלגות ליליא, וקב"ה עאל לגנתא דעדן לאשתעשעא עם צדיקיא, כלהו אילנין דבגנתא דעדן מזמרן ומשבחן קמיה, דכתיב (דה"א טז לג) אז ירננו עצי היער מלפני ה' וגו',
ג וכרוזא קרי בחיל ואמר, לכון אמרין קדישין עליונין, מאן מנכון דעייל רוחא באודנוי למשמע, ועינוי פקחין למחמי, ולביה פתיח למנדע, בשעתא דרוחא דכל רוחין, ארים בסימו דנשמתא, ומתמן נפיק קלא דקליא חילין אתבדרו לארבע סטרי עלמא
ד א. חד סליק לסטר חד, ב. חד נחית לההוא סטר, ג. חד עייל בין תרין, ד. תרין מתערין (ומתעטרן) בתלת, ה. תלת עיילי בחד, ו. חד אפיק גוונין, ז. שית מנהון לסטר חד, ושית מנהון נחתי לההוא סטר, ח. שית עיילי בתריסר, ט. תריסר מתערין בעשרין ותרין, י. שית כלילן בעשרה, יא. עשרה קאים בחד.
ה ווי לאינון דניימי שינתא בחוריהון, לא ידעי ולא מסתכלאן איך יקומון בדינא, דחושבן אתפקד כד אסתאב גופא ונשמתא שטיא על אנפי דאוירא דטיהרא, וסלקא ונחתא, ותרעין לא מתפתחן, מתגלגלן כאבנין בגו קוספיתא ווי לון, מאן יתבע לון, דלא יקומון בעדונא דא, בגו דוכתי דענוגי דצדיקיא אתפקדן דוכתייהו, אתמסרון בידא דדומה, נחתי ולא סלקי, עלייהו כתיב (איוב ז ט) כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה.
ו בההיא שעתא אתער שלהובא חד מסטר צפון ובטש בארבע סטרי עלמא ונחית ומטי בין גדפי דתרנגולא ואתער ההוא שלהובא ביה וקרי, ולית מאן דאתער, בר אינון זכאי קשוט דקיימי, ואתערי באורייתא, וכדין קב"ה וכל אינון צדיקייא דבגו גנתא דעדן צייתי לקליהון, כמה דאת אמר (שיר ח יג) היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני:
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0