פרק טו: ח״א פא ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א תא חזי כל ההוא ליליא דשרה הות לגביה דפרעה, אתו מלאכי עלאי לזמרא ליה לקב"ה בשירין ותושבחן, א"ל קב"ה כולכו זילו ועבידו מכתשין רברבין במצרים, רשימו למאן דאנא זמין למעבד לבתר, (דא) מה כתיב וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים וגו'.
ב תא חזי מה כתיב ויקרא פרעה לאברם וגו', מנא הוה ידע, דהא לא כתיב הכא כמה דאתמר באבימלך, דכתיב ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא וגו', והכא לא א"ל מדי,
ג אמר רבי יצחק, הא כתיב על דבר שרי אשת אברם, דהכי הוו אמרי ליה על דבר שרי אשת אברם, דהא לא הוה ממליל עמיה, כמה דממליל באבימלך, אלא במלה דא אתמר ולא יתיר, מכתשא דא על דבר שרי אשת אברם איהי, ולא הוה מליל (דא) עמיה, כדין ידע (הוא) דהא אתתיה דאברהם איהי, מיד ויקרא פרעה לאברם ויאמר וגו'.
ד ויצו עליו פרעה אנשים למה? בגין דלא יקרב בר נש בהו לאבאשא לון, וישלחו אותו, לוייה עבדו ליה בכל ארעא דמצרים, א"ל קב"ה הכי אנת זמין למעבד לבנוי, את תוזיף לון מארעך, דכתיב (שמות יג יז) ויהי בשלח פרעה את העם, דאוזיף לון מכל ארעיה.
ה א"ר אבא, כל כך למה אזדמן ליה לאברהם, ולמאי אצטריך, אלא בגין לגדלא שמיה דאברהם ושרה בעלמא דאפילו במצרים דאינון חרשי עלמא, ולא הוה יכיל בר נש לאשתזיב מנייהו, אתגדל אברהם ואסתליק לעילא, הה"ד ויעל אברם ממצרים לאן אתר הנגבה, (ומאי הוא ואשתו וכל אשר לו, אלא לאודעא דלא גזלו מניה מדעם, מאינון מתנן דיהבו ליה בדיל שרה דתהא למלכא).
ו אמר רבי שמעון, תא חזי כלא רזא דחכמתא איהו, וקא רמז הכא בחכמתא ודרגין דלתתא דקא נחית אברהם לעומקייא דלהון, וידע לון ולא אתדבק בהו, ותב לקמי מריה,
ז ולא אתפתא בהו כאדם, דכד מטא לההוא דרגא אתפתא בנחש, וגרים מותא לעלמא, ולא אתפתא כנח דכד נחת ומטא לההוא דרגא, מה כתיב (בראשית ט כא) וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה, אהלה כתיב בה"א,
ח אבל באברהם מה כתיב ויעל אברם ממצרים, דסליק ולא נחית, ותב לאתריה לדרגא עלאה דאתדבק ביה בקדמיתא, ועובדא דא הוה בגין לאחזאה חכמתא דאתקיים בקיומא שלים כדקא חזי ליה, ולא אתפתא, וקם בקיומיה ותב לאתריה, הנגבה דא דרום, דרגא עלאה דאתאחיד ביה בקדמיתא, דכתיב הלוך ונסוע הנגבה, אוף הכא הנגבה אתר דאתדבק ביה בקדמיתא.
ט תא חזי רזא דמלה אי אברם לא ייחות למצרים ולא יצטרף תמן בקדמיתא, לא יהא חולק עדביה בקב"ה, כגוונא דא לבנוי, כד בעא קב"ה למעבד ליה (ד"א, לון) עמא חדא עמא שלים, ולקרבא לון לגביה, אי לא נחתו בקדמיתא למצרים ולא יצטרפון תמן, לא הוו עמא יחידא דיליה,
י כגוונא דא אי לא אתייהיבת ארעא קדישא לכנען בקדמיתא וישלוט בה, לא הות ארעא חולקיה ועדביה דקב"ה, וכלא רזא חדא.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0