ח״א פט ע״א

פרק ל: ח״א פט ע״א

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א ויהי אברם בן תשעים שנה ותשע שנים וגו' רבי אבא פתח, (ש"ב כב לב) כי מי אל מבלעדי ה' ומי צור וגו', דוד מלכא אמר האי קרא, כי מי אל מבלעדי ה', מאן הוא שליטא או ממנא דיכיל למעבד מדי מבלעדי ה', אלא מה דאתפקד מעם קב"ה, בגין דכלהו לא ברשותייהו קיימי, ולא יכלי למעבד מדי, ומי צור, ומאן איהו תקיף דיכיל למעבד תוקפא וגבורה מגרמיה מבלעדי אלהינ"ו, אלא כלהו בידא דקב"ה, ולא יכיל למעבד מדי בר ברשותיה.
ב דבר אחר, כי מי אל מבלעדי ה', דקב"ה כלא ברשותיה, ולא כמאן דאתחזי בחיזו דככביא ומזלי, דכלהו אחזיין מלה, וקב"ה אחלף ליה לגוונא אחרא. ומי צור זולתי אלהינ"ו, הא אוקמוה דלית צייר כמה דקב"ה דאיהו צייר שלים, עביד וצייר דיוקנא גו דיוקנא, ואשלים לההוא דיוקנא בכל תקוניה, ואעיל בה נפש עלאה, דדמי לתקונא עלאה, בגין כך לית צייר כקב"ה.
ג תא חזי מההוא זרעא דבר נש, כד אתער תיאובתיה לגבי נוקביה, ונוקביה אתערת לגביה, כדין מתחברן תרווייהו כחדא, ונפק מנייהו בר חד דכליל מתרין דיוקנין כחד, בגין דקב"ה צייר ליה בציורא דאתכליל מתרווייהו, ועל דא בעי בר נש לקדשא גרמיה בההוא זמנא, בגין דישתכח ההוא דיוקנא בציורא שלים כדקא חזי.
ד א"ר חייא, תא חזי כמה אינון רברבין עובדוי דקב"ה, דהא אומנותא וציורא דבר נש איהו כגוונא דעלמא, ובכל יומא ויומא קב"ה ברי עלמין ומזווג זווגין כל חד וחד כדקא חזי ליה, והוא צייר דיוקניהון עד לא ייתון לעלמא.
ה תא חזי דאמר רבי שמעון, כתיב (בראשית ה א) זה ספר תולדות אדם, וכי ספר הוה ליה, אלא אוקמוה דקב"ה אחמי ליה לאדם הראשון דור דור ודורשיו וכו', היאך אחמי ליה, אי תימא דחמא ברוח קודשא דאינון זמינין למיתי לעלמא, כמאן דחמא בחכמתא מה דייתי לעלמא, לאו הכי, אלא חמא בעינא כלהו, וההוא דיוקנא דזמינין למיקם ביה בעלמא, כלהו חמא בעינא, מאי טעמא, בגין דמיומא דאתברי עלמא, כלהו נפשאן דזמינין למיקם בבני נשא, כלהו קיימין קמי קב"ה, בההוא דיוקנא ממש דזמינין למיקם ביה בעלמא.
ו כגוונא דא, כל אינון צדיקייא בתר דנפקין מהאי עלמא, כלהו נפשאן סלקן, וקב"ה אזמין לון דיוקנא אחרא לאתלבשא בהו, כגוונא דהוו בהאי עלמא, בגין כך כלהו קיימין קמיה, וחמא לון אדם הראשון בעינא,
ז ואי תימא בתר דחמא לון לא קיימי בקיומייהו, תא חזי, כל מלוי דקב"ה בקיומא אינון, וקיימו קמיה עד דנחתי לעלמא. כגוונא דא כתיב, (דברים כט יד) כי את אשר ישנו פה וגו', הא אוקמוה, דכלהו בני נשא דזמינין למהוי בעלמא כלהו אשתכחו תמן,
ח הכא אית לאסתכלא, דהא כתיב את אשר איננו פה וגו', ומשמע הנהו (כלהו) דיפקון מאינון דקיימו תמן, בגין דכתיב עמנו היום, ולא כתיב עמנו עומד היום, אלא ודאי (הכא) כלהו קיימו תמן, אלא דלא אתחזו לעינא, בגין כך כתיב עמנו היום, אף על גב דלא אתחזון,
ט ואי תימא מאי טעמא לא אתחזון הכא, כמה דאתחזון לאדם הראשון דחמא לון עינא בעינא, והא הכא אתחזי יתיר, אלא הכא כד אתייהיבת אורייתא לישראל, חיזו אחרא ודרגין עלאין הוו חמאן ומסתכלאן עינא בעינא, והוו תאיבין לאסתכלא ולמחמי ביקרא דמריהון, ובגין כך חמו יקרא עלאה דקב"ה בלחודוי ולא מאחרא.
י ועל דא כלהו בני נשא דזמינין לקיימא בעלמא, כלהו קיימי קמי קב"ה באינון דיוקנין ממש דזמינין לקיימא ביה, הה"ד (תהלים קלט טז) גלמי ראו עיניך ועל ספרך וגו', גלמי ראו עיניך, מאי טעמא, בגין דדיוקנא אחרא עלאה הוי כהאי, ובגין כך כתיב (שם יח לב) ומי צור זולתי אלהינ"ו, מאן צייר טב דצייר (דכליל) כלא (דא בדא) כקב"ה.
יא דבר אחר, כי מי אלו"ה דא רזא דמלה, דהא אל כללא הוא דאתכליל מכלהו דרגין, ואי תימא דהא אל איהו דרגא אחרא בגין דכתיב (שם ז יב) ואל זועם בכל יום, תא חזי דהא לית אל מבלעדי ה' דלאו איהו בלחודוי, ולא אתפרש לעלמין, ועל דא כתיב (ש"ב כ"ב) כי מי אל מבלעדי ה' וגו' ומי צור וגו', דהא צור לאו איהו בלחודוי, אלא כלא חד, כדכתיב (דברים ד לט) וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהי"ם וגו'.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0