ח״ב צז ע״א

פרק כג: ח״ב צז ע״א

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו וגו' מאי "תשמרו"? "תשמורו" מבעי ליה? אלא תשמרו ודאי, מאי אשר אמרתי אליכם, כלומר דאגזימית לכון על מימר פולחני, תשמרו, דלא ימטי עליכון שום ביש. תשמרו, מההיא שמירה ונטורא דילי בלבד, ושם אלהים אחרים לא תזכירו, לא תזכירו כמה דאוקימנא. דבר אחר: ושם אלהים אחרים לא תזכירו כלומר לא תסבבון דתפלון ביני עממיא בארעא אחרא, ויקוים בכו מה דכתיב (דברים כח סד) ועבדת שם אלהים אחרים וגו'.
ב דבר אחר: ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו. רבי יהודה פתח (תהלים פא ט) שמע עמי ואעידה בך וגו', לא יהיה בך אל זר וגו', אנכי ה' אלהי"ך המעלך מארץ מצרים וגו' הני קראי אמרן דוד ברוח קודשא, ואית לאסתכלא בהו, שמע עמי, בכמה אתרין אזהרת אורייתא לבר נש, בכמה אתרין קב"ה אזהיר ביה בבר נש, וכלא לתועלתא דבר נש, בגין דינטר פקודי אורייתא, דכל מאן דינטר ארחי דאורייתא ואשתדל בה, כמאן דאשתדל בשמא קדישא.
ג דתנינן אורייתא כלא שמא דקודשא בריך הוא, ומאן דמשתדל בה, כמאן דמשתדל בשמא קדישא, בגין דאורייתא כלא חד שמא קדישא הוא, שמא עלאה, שמא דכליל כל שמהן, ומאן דגרע אות חד מינה, כאילו עביד פגימותא בשמא קדישא, תאנא ושם אלהים אחרים לא תזכירו, לא תוסיף על אורייתא ולא תגרע מינה. רבי חייא אמר, ושם אלהים אחרים דא מאן דיתעסק בספרין אחרנין דלא מסטרא דאורייתא; לא ישמע על פיך דאסור אפילו לאדכרא לון ולמילף מנייהו טעמא, כל שכן על אורייתא.
ד רבי יהודה מתני הכי, מאי טעמא כתיב ושם אלהים אחרים, וסמיך ליה את חג המצות תשמר, אלא מאן דלא נטיר האי, כמאן דלא נטיר מהימנותא דקודשא בריך הוא, מאי טעמא? משום דביה אחידא מלה. אמר רבי יצחק, וכן בכל שאר זמנין וחגין, דהא כלהו אחידן בשמא קדישא עלאה, ועל דא תנינן, מאי דכתיב שלש פעמים בשנה, משום דבהו תליא מהימנותא.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0