פרק ב: ח״א ס ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א רבי אלעזר פתח, (תהלים מו ט) לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ,האי קרא הא אתמר ואוקמוה, אבל לכו חזו, מאי חזו, כמה דאת אמר (ישעיה כא ב) חזות קשה הוגד לי, בעובדוי דקב"ה עביד אתגלי נבואה עלאה לבני נשא, אשר שם שמות, שמות ודאי, דהא שמא גרים לכלא,
ב כתיב ויקרא את שמו נח לאמר זה וגו', אמאי הכא לאמר, ואמאי זה, אלא לאמר דא אתתא, זה דא צדיק. (רמז כמו דקב"ה קרא ליה נח, נייחא דארעא, לאמר מאי לאמר, אלא אתר דא קרי ליה נח, ומאן איהו ארעא קדישא, לאמר זה ינחמנו ממעשנו וגו', עבד ליה קב"ה לתתא כגוונא עלאה) (נ"א: זה דא צדיק, וכן נח (לאמר נח) דא צדיק, לאמר דא נוקבא, בגין דלא מתפרשן דא מן דא, אמר רבי יצחק לאמר דא ארעא קדישא), (וזה אמת). כתיב הכא זה ינחמנו, וכתיב התם (שם כה ט) זה ה' קוינו לו, זכאין אינון צדיקיא דרשימין ברשימו דגושפנקא דמלכא, למהוי בשמיה רשימין, ואיהו שוי שמהן בארעא כדקא יאות,
ג כתיב ויקרא את שמו נח, וכתיב ויקרא שמו יעקב, אמאי לא כתיב את, אלא התם דרגא אחרא (ד"א, חדא) והכא דרגא אוחרא, (נ"א את כמה דאת אמר ואראה את ה'), כדכתיב (ישעיה ו א) ואראה את ה', ואראה ה' לא כתיב, אלא את ה', אוף הכא בנח ויקרא את שמו נח, ויקרא שמו יעקב, דרגא דיליה קב"ה ממש קרא ליה יעקב, אבל הכא את לאתכללא שכינתא, (נ"א דהיא דרגא אחרא לתתא):
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0