פרק כג: ח״א סז ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א רבי יהודה פתח, (תהלים כד א) לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה, הא תנינן לדוד מזמור, דאמר שירתא ולבתר שארת עליה רוח קדישא, מזמור לדוד, דשארת עליה רוח קדישא ולבתר אמר שירתא,
ב לה' הארץ ומלואה, האי קרא על ארעא דישראל אתמר דאיהי ארעא קדישא, ומלואה דא שכינתא, כמה דאת אמר (ד"ה ב ה יד) כי מלא כבוד ה' את בית ה', וכתיב (שמות מ לד) וכבוד ה' מלא את המשכן, מאי מלא ולא מילא, אלא מלא ודאי, דאתמליא מכלא, דאתמליא מן שמשא, סיהרא שלים בכל סטרין, מלא מכל טובא דלעילא, כאסקופא דא דאתמליא מכל טובא דעלמא, ועל דא כתיב לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה דא שאר ארעאן.
ג דבר אחר, לה' הארץ ומלואה, דא ארעא קדישא עלאה דקב"ה אתרעי בה, ומלואה אלין נשמתהון דצדיקיא, (ד"א, ל"ג דכלהון מליין לה) אתמלייא (ד"א, דאתמלייא) מנייהו, מחילא דעמודא חד דעלמא קיימא עליה,
ד ואי תימא על חד קיימא, תא חזי מה כתיב, (תהלים כד ב) כי הוא על ימים יסדה, כי הוא, מאן הוא, דא קב"ה, כמה דאת אמר (שם ק ב) הוא עשנו, וכתיב (איוב כח כד) כי הוא לקצות הארץ יביט,
ה על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה, אלין שבעה עמודים דקיימא (ארעא) עלייהו, ומליין לה והיא אתמלייא מנייהו, היך אתמליא מנייהו, בשעתא דאסגיאו זכאין בעלמא כדין ארעא דא עבדת פירין ואתמליא מכלא,
ו ובשעתא דאסגיאו חייבין בעלמא, כדין כתיב (שם יד יא) אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש, אזלו מים מני ים, דא ארעא קדישא דאמרן דאשתקיא משקיו עלאה, ונהר יחרב ויבש, ההוא עמודא חד דקאים עלה לאתנהרא מניה, ונהר יחרב ויבש,
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0