ח״ג קכג ע״א

פרק ה: ח״ג קכג ע״א

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א איש איש כי תשטה אשתו וגו' (במדבר ה יב). מאי האי לגבי האי? אלא כמה דכתיב למעול מעל בה'. ר' אלעזר אמר: איש איש - מאי איש איש דהא בחד סגי?! אלא הא אוקמוה. אבל איש איש - משמע איש דאיהו איש, וקִיֵים קרא דכתיב שתה מים מבורך וגו' (משלי ה טו). כדין הוא 'איש' בעלמא! 'איש' לגבי אתתיה! ומעלה בו מעל הא בחד סגי! אמאי תרי? אלא חד לעילא וחד לתתא; חד לכנסת ישראל וחד לבעלה. בגין כך והביא האיש את אשתו (במדבר ה טו).
ב אמאי אל הכהן? רזא דמלה בגין דכהנא שושבינא איהו דמטרוניתא. הכא אית לאסתכלא! הא כתיב ושחט את בן הבקר - ושחט - אחרא ולאו כהנא, דכהנא אסיר ליה בדינא בגין דלא יפגים ההוא אתר דאחיד ביה. ואת אמרת והביא האיש את אשתו אל הכהן למידן דינהא!? אלא ודאי כהנא לדא חזי בגין דאיהו שושבינא למטרוניתא, וכל נשי עלמא מתברכן בכנסת ישראל, ועל דא אתתא דלתתא מתברכא בשבע ברכות - דאחידת בה בכנסת ישראל! וכהנא קאים לאתקנא מלי דמטרוניתא ולעיינא בכל מה דאצטריך. בגין כך - כהנא לדא ולא אחרא.
ג ואי תימא דאיהו עביד דינא לאו הכי! אלא לאסגאה שלמא בעלמא קא אשתדל בהאי ולאסגאה חסד! דאי ההיא אתתא אשתכח זכאה - כהנא אסגי שלמא בהו. ולא עוד אלא דמתעברא בברא דכר ואתעביד שלמא על ידיה. ואי לא אשתכחת זכאה - איהו לא עביד דינא, אלא ההוא שמא קדישא דאיהי קא משקרת ביה - הוא עביד דינא והוא בדיק לה!
ד תא חזי, כהנא לא עייל גרמיה להאי אלא כד היא יהבת גרמה קמיה לזכאה. זמנא ותרין שאיל לה. כיון דאיהי בעיא לאשתכחא זכאה - כדין כהנא עביד עובדא בגין לאסגאה שלמא.
ה כהנא כָתיב שמא קדישא חד זמנא בארח מישר, לבתר כתב ליה למפרע אתוון סריטין בטהירין. דינא בדינא, רחמי ברחמי. רחמי בדינא, ודינא ברחמי. אשתכח זכאה - אתוון רחמי אשתכחו ודינין סלקין. לא אשתכחת כדקא יאות - רחמי סלקין ודינין אשתארו וכדין דינא אתעביד.
ו ר' אלעזר פתח ואמר: ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם (שמות טו כג). הא אוקמוה. אמר: "תווהנא איך בני עלמא לא מסתכלין ולא משתדלין במלין דאורייתא!" הכא אית לאסתכלא! אמאי כתיב הכא שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו (שמות טו כה)?
ז אבל ודאי רזא דמלה דהכא על מייא הוה, בגין דמצראי הוו אמרי דבנייהו דישראל הוו מנייהו, והוו כמה בישראל דחשדין לאנתתייהו בדא. עד דקב"ה מטא לון להאי אתר ובעא למבדק לון. מה כתיב ויבאו מרתה וגו' ויצעק אל ה' וגו'.
ח אמר קב"ה למשה: "משה! מה את בעי?! הא כמה חבילין קיימין גבייכו הכא ואנא בעינא למבדק הכא נשיהון דישראל. כתוב שמא קדישא ורמי למייא ויבדקון כלהון נשי וגוברין ולא ישתאר לעז על בני! ועד דיבדקון כלהו הכא - לא אשרי שמי עלייהו!" מיד ויורהו ה' עץ וישלך אל המים - דא שמא קדישא - ההוא דהוה כותב כהנא למבדק נשיהון דישראל. כדין שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו.
ט ואי תימא נשיהון דישראל - יאות! אינון - אמאי? אלא אוף אינון בעיין דלא אסתאבו בנשיהון דמצראי. ונשיהון דישראל לא אסתאבו במצראי כל אינון שנין דהוו בינייהו. וכלהו נפקו - גוברין ונוקבין - זכאין, ואשתכחו זרעא דישראל קדישין זכאין. כדין קב"ה אשרי שמיה בינייהו. ועל דא - על מיא ודאי שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו. אוף הכא במיא בדיק כהנא לאתתא ובשמא קדישא!
י ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן (במדבר ה יז) - מאן העפר? הא תנינן כתיב הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר (קהלת ג כ). הכל היה מן העפר - אפילו גלגל חמה, כל שכן בני נשא דאשתכחו מניה.
יא א"ר יוסי: אִלו כתיב ומן העפר ולא יתיר - הוינא אמר הכי! אבל כיון דכתיב ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן - משמע דאחרא הוא! אלא כתיב יתן כעפר חרבו (ישעיה מא ב) - אלין מאריהון דקיסטין ובליסטראין, מארי דדינא קשיא. משמע דכתיב בקרקע המשכן - דאחידן לתתא. ועל דא 'יקח הכהן ונתן אל המים'
יב מי המרים המאררים (במדבר ה יח) (במדבר ה כד) - אלין מי ימא דאינון מרירין. מאי הוא? דא שמא קדישא בשעתא דאשתכח בדינא - כדין אקרון מי המרים המאררים. ובגין כך מיא דימא דלתתא כלהון מרירין.
יג תא חזי האי ימא קדישא - כמה נהרין מתיקין עאלין בגווה, ובגין דאיהי דינא דעלמא - מימוי מרירן, בגין דאחיד בה מותא לכל בני עלמא. ואע"ג דאינון מרירן - כד מתפשטין - מתיקין אינון. לזמנין מיין דימא מרירן. לזמנין ימא דבלע לכל שאר מימין, ואקרי 'ימא דקפא', ובלע כל אינון אחרנין ושאיב לון בגוויה ולא ניגרין לבר. לזמנין שארן מייא ונגדין מההוא ימא כל מה דנגיד לתתאי. ובכמה גוונין קיימא האי ימא! המים המאררים - בשעתא דאתי חיויא ואטיל זוהמא - כדין המים המאררים. ועל דא כהנא עביד עובדא לתתא ואומי אומאה ואתעביד דינא.
יד תא חזי אי אתתא אשתכחת זכייתא - אלין מיין עאלין בגווה ואתהפכן מתיקן, ונקאן גרמה, וקיימין בגווה עד דמתעברא. כיון דמתעברא - הוו משפרי בשפירי לעוברא דמעהא, ונפיק ברא שפירא נקי בלא מומא דעלמא. ואי לאו - אינון מיין עיילין בגווה וארחא ריחא דזוהמא, ואינון מיין מתהפכין לחוויא במעהא. במה דקלקלה - אתפסת, ואתחזי קלנא לכלא. והא אוקמוה חברייא.
טו תא חזי כל אינון נשי עלמא - באתרייהו קיימי ואתדנו! ועל דא ההוא אתר ממש דאינהו קיימי ביה אתדנו! זכאה חולקהון דישראל דקב"ה אתרעי בהו ובעי לדכאה להו!
טז ר' חזקיה פתח: אשתך כגפן פוריה וגו' (תהלים קכח ג) - מה גפן לא מקבל עליה אלא מדידיה - כך אתתא דישראל קיימא בהאי גוונא דלא מקבלא עלה אלא ההוא בר זוגה. כשפנינא דא דלא מקבלא אלא ההוא בר זוגה. ועל דא כגפן פוריה בירכתי ביתך. מהו פוריה? כמה דאת אמר פורה ראש (דברים כט יז). פוריה - פורחת, דאפיקת ענפים לכל סטרא. ואן? בירכתי ביתך. ולאו לבר בשוקא. בגין דלא תיתי לשקרא בברית עילאה.
יז ושלמה אמר העוזבת אלוף נעוריה ואת ברית אלהיה שכחה (משלי ב יז). מאן ברית אלהיה? ההוא אתר דאקרי ברית והיא אתקשרא ביה. בגין כך - בירכתי ביתך.
יח א"ר חזקיה: תונבא ליתי על ההוא בר נש דשבק לאנתתיה דתתחזי משערה דרישה לבר! ודא הוא חד מאינון צניעותא דביתא. ואתתא דאפיקת משערא דרישה לבר לאתתקנא ביה - גרים מסכנותא לביתא, וגרים לבנהא דלא יתחשבון בדרא, וגרים מלה אחרא דשריא בביתא. מאן גרים דא? ההוא שערא דאתחזי מרישה לבר. ומה בביתא האי - כל שכן בשוקא, וכל שכן חציפותא אחרא! ובגין כך אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך.
יט אמר ר' יהודה: שערא דרישא דאתתא דאתגלייא - גרים שערא אחרא לאתגלייא ולאפגמא לה. בגין כך בעיא אתתא דאפילו טסירי דביתא לא יחמון שערא חד מרישא - כל שכן לבר!
כ תא חזי כמה בדכורא שערא הוא חומרא דכלא - הכי נמי לנוקבא! פוק חמי כמה פגימו גרים ההוא שערא דאתתא. גרים לעילא, גרים לתתא. גרים לבעלה דאתלטייא, גרים מסכנותא, גרים מלה אחרא בביתא, גרים דיסתלק חשיבותא מבנהא. רחמנא לישזבון מחציפו דלהון!
כא ועל דא בעיא אתתא לאתכסייא בזיוותי דביתא. ואי עבדת כן מה כתיב? בניך כשתילי זיתים. מהו כשתילי זיתים? מה זית דא, בין בסתווא בין בקייטא, לא אתאבידו טרפוי ותדיר אשתכח ביה חשיבות יתיר על שאר אילנין - כך בנהא יסתלקון בחשיבו על שאר בני עלמא. ולא עוד אלא דבעלה מתברך בכלא! בברכאן דלעילא, בברכאן דלתתא, בעותרא, בבנין, בבני בנין. הדא הוא דכתיב הנה כי כן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא ה' (תהלים קכח ד), וכתיב יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך וראה בנים לבניך שלום על ישראל (תהלים קכח ה) - ישראל סבא קדישא! איש או
כב אליהו! קום אפתח עמי בפקודין - דאנת הוא עוזר לי בכל סטרא! דהא עלך אתמר בקדמיתא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן - ובן אהרן ודאי! איהו אח דילי - אח לצרה יולד (משלי יז יז).
כג פתח ואמר: פקודא לדון בדיני סוטה - הדא הוא דכתיב ועבר עליו רוח קנאה וקנא וגו'. ודאי רוח טומאה מתרין סטרין אשתכח - חד בשקרא וחד בקשוט. בגין דא ברוח שקרא - וקנא את אשתו והיא לא נטמאה, ותנינא ועבר עליו וגו' וקנא את אשתו והיא נטמאה.
כד וכי אית קושטא ברוח מסאבא?! אלא בבר נש מסטרא דאילנא דטוב ורע - תמן יצר הרע נחש. בזמנא דאית לבר נש אתתא שפירא בכל עובדין טבין דאתמר בה אשת חיל עטרת בעלה (משלי יב ד) - יצר הרע אית ליה קנאה, כגוונא דאשכחנא דקני אדם על אנתתיה עד דפתי לה וגרם לה מיתה. ולזמנין שליט עלה בחובין ומסאב לה. והא אתעבידת נבלה.
כה ויצר הרע מסטרא דימינא דיליה דרגא דישמעאל אתקרי נחש. ומסטרא דשמאלא דרגיה דעשו סמאל אתקרי כלב, ממנא דגיהנם דצווח הב הב. הדא הוא דכתיב לעלוקה שתי בנות הב הב (משלי ל טו). וברעותא דיליה למיכל נשמתא מסאבא בנורא דיליה - גיהנם. ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו בקשוט, והיא נטמאה.
כו ובגינה אתמר ובת איש כהן - דא מיכאל, כי תחל לזנות את אביה היא מחללת באש תשרף. ותמן אתוקדת ההיא זוהמא ואתלבנת איהי מינה ככסף דאתלבן בנורא וההוא עופרת דזוהמא אתוקד ואתעביד עפר ואתאביד.
כז כגוונא דא בישראל כד אינון מחללין אורייתא! קב"ה ייעול לון בגלותא דבני עשו ובני ישמעאל תחות שעבודא דלהון, דדרגייהו כלב ונחש. ואתדנו תמן. ובהון יתבררו ויתלבנו ויצורפו כצרוף הכסף וכבחון הזהב. הדא הוא דכתיב וצרפתים כצרף את הכסף ובחנתים כבחן את הזהב (זכריה יג ט). עד דיתקיים בהו אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו (ישעיהו א יח).
כח ואילנא דטוב ורע - בגיניה אתמר ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים וגו' (שמות טו כה). בגין דהוו ישראל עם ערב רב כלהו הוו אילנא דטוב ורע. ועל דא חציו מתוק מסטרא דימינא, וחציו מר מסטרא דשמאלא. ובזמנא דערב רב הוו מחטיאין לון לישראל הוי כאילו הוו כלהו מסטרא דרע, ומיא אתהדרא כלהו מרירן כההוא עץ מר במיא. הדא הוא דכתיב ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם (שמות טו כג).
כט והאי עץ מר - איהו כגוונא דנסיונא דסוטה! אי סטת תחות בעלה - אינון מיין דאשקיין לה אתהדרו מרירין, ובהון וצבתה בטנה ונפלה ירכה. ואי לא סטת מה כתיב? ונקתה ונזרעה זרע, ואולידת בר. אוף הכא וימתקו המים.
ל כגוונא דא יתעביד לנסאה לון לישראל בפורקנא בתרייתא. הדא הוא דכתיב יִתְבָּרְרוּ וְיִתְלַבְּנוּ וְיִצָּרְפוּ רַבִּים (דניאל יב י) דאינון מסטרא דטוב וקיימין בנסיונא, וְהִרְשִׁיעוּ רְשָׁעִים - אינון מסטרא דרע, ויתקיים בהון ואל אדמת ישראל לא יבאו (יחזקאל יג ט) (יחזקאל כ לח), וקטיל לון.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0