ח״ג קכז ע״ב

פרק יד: ח״ג קכז ע״ב

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א אמר רבי אלעזר: היינו רזא דתנינן בזאת! כי מאיש לקחה זאת (בראשית ב כג), וכתיב לזאת יקרא אשה - וזאת אתכלילת באיש דהיינו חסד. וזאת - נוקבא. חסד - דכר. ובגין כך דכר דאתי מסטרא דחוורא דא אקרי חסד. וזאת אתקרי צדק דאתיא מסטר סומקא. ובגין כך אקרי אשה. והיינו דכתיב וצדקתו. מאי וצדקתו? צדקתו דחסד בת זוגו - דאתבסמא דא בדא. ובגין כך תנינן כל כהן שאין לו בת זוג אסור בעבודה דכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו.
ב אמר ר' יצחק: משום דלית שכינתא שריא במאן דלא אנסיב. וכהני בעיין יתיר מכל שאר עמא לאשרייא בהו שכינתא. וכיון דשרת בהו שכינתא - שריא בהו חסד ואקרון 'חסידים', ובעיין לברכא עמא. הדא הוא דכתיב וחסידיך יברכוכה (תהלים קמה י), וכתיב תמיך ואוריך לאיש חסידיך (דברים לג ח). ומשום דכהנא אקרי חסיד - בעי לברכא. ובגין כך כתיב דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו. מאי טעמא? משום דאקרון חסידים וכתיב וחסידיך יברכוכה.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0