ח״ג קל ע״א

פרק כ: ח״ג קל ע״א

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א "מאי דכתיב (בראשית טו ו) והאמין בה' ויחשבה לו צדקה? אי קב"ה חשבה לאברהם או אברהם לקב"ה? ואנא שמענא דקב"ה חשבה לאברהם ולא אתישבא בלבאי". אמר ליה: "הכי אוקימנא ולאו הכי הוי!" תא חזי ויחשבה - "ויחשוב לו" לא כתיב - אלא ויחשבה! אברהם ודאי חשבה לקב"ה. דתניא כתיב ויוצא אותו החוצה (בראשית טו ה) - אמר ליה קב"ה - צא מאצטגנינות שלך! לאו ההוא אורחא למנדע שמי! את חמי ואנא חמינא! אברם אינו מוליד, אברהם מוליד! מכאן ולהלאה אשתדלו בארחא אחרא. כה יהיה זרעך! מאי כ"ה? היא כתרא עשיראה קדישא דמלכא למנדע שמיה והיא כתרא דדינין מתערין מנה.
ב ותאנא כה יהיה זרעך ממש. בההיא שעתא חדי אברהם לאסתכלא ולמנדע שמיה ולאתדבקא ביה משום דאתבשר בכה. ואע"ג דדינין מתערין מנה - חשב אברהם לההוא כתרא - אע"ג דהיא דינא - כאלו היא רחמי! הדא הוא דכתיב ויחשבה. מאי ויחשבה? לההוא כתרא צדקה - רחמי! אמר רבי יצחק כה כתרא עשיראה היא ואתקרי צדק, ודינין מתערין מנה. ואברהם אע"ג דידע דדינין מתערין מנה מהאי צדק - הוא חשבה צדקה! דדינין לא מתערין מנה בגין דהוא רחמי.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0