פרק כג: ח״ג ריט ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א א"ר אבא לר' יוסי, ההוא מרגלא קדישא דהוה תחות ידך מגו סיעתא דחסידא קדישא דאיהו גבן - כמה שפיר איהו! ואהדרנא ביה. דהא ודאי לא אצטריך לאפקא אתתא למשרי באתר אחרא עד דבעלה יפקד ויהיב לה רשו למהך. ואודעין לבעלה בקדמיתא ומפייסין ליה דהוא יפקד לה ויהיב לה רשו למיהך לההוא אתר. כך קב"ה פייס למשה ועד דיהב ליה רשו. וא"ל אימא אנת הנני נותן לו את בריתי שלום למשרי בגוויה. ועד דיהב לה רשו למהך תמן - לא אזלת.
ב מנלן? מצדיקו של עולם דיהיב לה רשו למשרי גו צדיקי בהאי עלמא ויתבא עמהון ככלה גו קשוטהא. וצדיקא דעלמא חמי וחדי בהאי. אבל בין דרועי דבעלה שכיבת. ואתהדרת למהוי בהדייהו, ותבת לבעלה, כמה דאת אמר בערב היא באה ובבקר היא שבה. בערב היא באה - לגבי בעלה, ובבקר היא שבה - לגבי צדיקייא דעלמא. וכלא ברשותא דבעלה (הדא הוא דכתיב וצדיק חונן ונותן).
ג ומשה כך אמר הנני נותן לו את בריתי; כמה דצדיק דלעילא נותן - אוף אנא הנני נותן מתנה למהדר - מתנה איהי. ובגין ברית דא רווח כהונה עלאה. ואי לא תהא בהדיה - לא אתקשר פנחס בדרגא דכהונה עלאה דהא ברית דבקא איהו תדיר בימינא עלאה, וימינא עלאה דא זמין למבני בי מקדשא דאיהו ברית.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0